כורדים, קטלונים ופלסטינים

בחודשים האחרונים אנו עדים ל"אביב העמים" [כינוי לתפיסה הלאומית שלכל עם מגיעה מדינה] בכמה עמים סביבנו. העם הכורדי הצביע על עצמאותו במשאל עם שנערך לא מזמן, וברוב גדול קבע כי הוא רוצה עצמאות מדינית, למורת רוחם של העירקים, האיראנים ובעיקר הטורקים.

משאל עם אחר היה של העם הקטלוני שנמצא באחד המחוזות החשובים של ספרד, ובעיקר בעיר הגדולה ברצלונה (לא להתבלבל, היא לא עיר הבירה של ספרד אלא מדריד, אלא שברצלונה היא השנייה בגודלה). המשאל לווה באלימות קשה מצד המשטרה הספרדית, מה שהעצים עוד יותר את התוצאות של יותר מ-90% שתמכו בהיפרדות מספרד ודרישה להקמת מדינה עצמאית.

הקבוצה השלישית, שעדיין לא עשתה משאל עם, אבל גם בה נערך פיוס חשוב, מבחינתם, היא הפלסטינים. מדובר בעם צעיר של בערך 50 שנה, שכל מהותו היא התנגדותו לעם היושב לצידו – העם היהודי, ומטרתו היא אחת: חיסולו, בצורה כזו או אחרת. "העם הפלסטיני" כפי שמנסים להגדיר זאת אנשי מדעי המדינה, סוציולוגים ופוליטיקאיים, הוא אינו עם עתיק. בתר"כ (1860) הגיע לארץ ישראל מארק טווין וצילם את ארץ ישראל. למעט מספר משפחות קטן ביפו, חברון, עכו ושכם – לא נצפו יותר מדי ערבים בארץ ישראל. הוא עוד מציין בספרו כי "מעט פעמים היו שראיתי שיירת גמלים של בדואים נודדים".

כאשר הלאומיות היהודית החלה לפרוח באירופה והשפעתה על ארץ ישראל הייתה בעיקר בעלייה הראשונה בתרמ"ב (1882), ולאחר מכן בתרס"ד (1904) עם העלייה השנייה – או אז החלו גם ערבים רבים להגיע לאזור משתי סיבות. הסיבה הראשונה הייתה תנועות כלליות בתנודות הערבים באותן שנים. הסיבה השנייה הייתה העובדה שהבינו שהיהודים מתחילים להגיע לארץ ישראל. המוני מהגרים מוסלמים הגיעו לא"י עד תרע"ז (1917) והרבה יותר הגיעו לאחר מכן תחת השלטון הבריטי. אז גם החלה "הלאומיות הערבית", שמנהיגיה היו משפחת נאשישיבי המתונים ואויבם המר – חאג' אמין אל חוסייני, שהיה גם למופתי של ירושלים ולמעשה חיזק את השליטה של הקיצוניים הערבים בארץ ישראל. למעשה, אל חוסייני הוא מנהיגו הבלתי מעורער של "העם הפלסטיני". עד מהרה הקנאות המוסלמית שלטה בכיפה, ומשפחת נאששיבי המתונה נמחקה מעל דפי ההיסטוריה. מאז, כמו שכולנו יודעים, ימי הקנאות הדתית שהתפתחה בפרעות תר"פ, תרפ"ט ותרצ"ו – המשיכה גם לאחר הקמת המדינה ביתר עוז.

עם הקמת המדינה המוני ערבים ברחו או גורשו ממדינת ישראל. ברוב המקרים הם ברחו לירדן – לאזור שכם, ג'נין, טול כרם ועוד, או למצרים – אל רצועת עזה, סוריה ולבנון. למעשה הפלסטינים הוא העם היחיד בעולם שאחרי 70 שנה עדיין יושב ב"מחנות פליטים" (רק להבהיר, ב-70 שנה למגורשים של תש"ח יש כבר נכדים ונינים, שלמרות שגדלו בסוריה ובלבנון, בירדן או במצרים – "מרגישים" שמקורם הוא ארץ ישראל בלבד. מדוע שלא ימשיכו דור אחד אחורה ויגלו שמקורם בכלל מערב הסעודית, תימן, מצרים ועיראק?). השארת מחנות הפליטים, במימון העולם, ע"י האו"ם, היא למטרה להשאיר את הקשר בין הפליטים לארץ ישראל, על חשבון היהודים הגרים כאן.

נחזור אל משאלי העם. מדוע משאל העם בקרב האוכלוסייה הכורדית כל-כך מטריד את העירקים והטורקים. מדוע המשאל בקרב הקטלונים מלחיץ את הספרדים. אז מה אם העם הקטלוני והכורדי רוצה מדינה? התשובה לכך היא העובדה שגם הכורדים וגם הקטלונים – שניהם נוהגים בחוסר טרור. אין הפגנות אלימות, אין אלימות ברחובות, אין מוכניות תופת. הדברים נעשים בהפגנות שקטות, לרוב באישור המשטרה, תוך ניצול חשוב של הדמוקרטיה הספרדית והפלורליזם העירקי (או יותר נכון לומר: החשש של עירק מכעס מצד ארה"ב). הפעולות הלא-טרוריסטיות של הכורדים הובילו את הממשלה העירקית לומר שידברו עם הכורדים, וגם הקטלונים הלא אלימים מצליחים לגבש דעת קהל עולמית אוהדת.

אם כן, מדוע הפלסטינים לא בוחרים בדיוק באותה הטקטיקה של חוסר טרור כדי להשיג את המטרות שלהם? מדוע הפלסטינים לא עורכים הפגנות שקטות, בלי יידוי אבנים, בלי יריות, בלי נשק. רק הפגנות. כל הזמן, ובכך מעבירים את המסר לעולם שהם שוחרי שלום ובאמת ובתמים רק רוצים מדינה לעצמם, בלי קשר למדינה השכנה – ישראל.

התשובה היא: כי הם בניו של ישמעאל, שהתברך ע"י הקב"ה ב"הוא יהיה פרא אדם" – ולמרות שידו בכל – תמיד יהיה לו חסר. ואת החוסר הזה הוא ישיג, או ינסה להשיג, באמצעות אלימות, כי הוא כחיית פרא. פעולות לא אלימות נוגדות את הד.נ.א של המוסלמים. המוסלמים פשוט אינם מסוגלים להיאבק ללא אלימות וטרור. התשובה השנייה היא, והיא אולי יותר פרקטית – ארגונים בינלאומיים וארגוני שמאל קיצוני ישראלי "מחממים" את השטח, במטרה ליצור התנגשות שתוביל להפרת זכויות, לכאורה, וכאן, הארגונים, ייכנסו לתמונה. בכל מקום בו יש שקט יחסי, ניתן לראות בשלב זה או אחר ארגונים המסיתים כנגד ישראל, ויוצרים אווירה של 'היתר לפגוע' בחיילי צה"ל ובאזרחים ישראלים.

וכך, בזמן שהקטלונים, שבעבר היו אלימים ולא השיגו דבר, הפסיקו את האלימות ומאבקם הוא מאבק לא אלים – והוא יביא לתוצאה של מדינה עצמאית, כך גם הכורדים. ובזמן הזה, הערבים הפלסטינים ימשיכו להיאבק וכנראה שמאבקם הדתי כנגד היהודים ימשיך ללא הפסק, במימון מדינות אירופה, האו"ם וארגוני השמאל.

כי חייב להיות קצת דם. לא? ואם הוא של יהודים – כל שכן.