הקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
דָּוִד הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר בִּתְהִלִּים "לְדָוִד ה' אוֹרִי וְיִשְׁעִי" – אוֹרִי זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיִשְׁעִי זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים, אוּלָם עֲבוֹדַת הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים אֵינָהּ מִסְתַּיֶּמֶת בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, אֶלָּא "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה יַסְתִּרֵנִי" – חַג הַסֻּכּוֹת הוּא הַהֶמְשֵׁךְ הַטִּבְעִי שֶׁל הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים וְאֵינוֹ נִפְרָד מֵהֶם.
יְתֵרָה מִזֹּאת, מָרָן הָרַב שַׁךְ זַצַ"ל הָיָה אוֹמֵר, שֶׁסֻּכּוֹת אֵינוֹ רַק הֶמְשֵׁךְ לַיָּמִים הַנּוֹרָאִים, אֶלָּא הוּא שִׂיא חָדָשׁ שֶׁל קִרְבָה לְבוֹרֵא הָעוֹלָם, וּפִסְגָתוֹ הִיא בַּסּוֹף – בְּיוֹם שִׂמְחַת תּוֹרָה. בְּכָל יְמֵי הַסְּלִיחוֹת בְּחֹדֶשׁ אֱלוּל פָּתְחוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בְּכָל יוֹם פַּעַם אַחַת בִּ"שְׁמַע קוֹלֵנוּ", וְאַחֲרֵי אֲמִירַת אַרְבָּעָה פְּסוּקִים – סָגְרוּ אוֹתוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ רֹאשׁ הַשָּׁנָה פָּתְחוּ וְסָגְרוּ אוֹתוֹ שׁוּב וְשׁוּב. בַּעֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה פָּתְחוּ בְּכָל יוֹם אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: בִּ"שְׁמַע קוֹלֵנוּ", בַּאֲמִירַת "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ" שֶׁל שַׁחֲרִית וְשֶׁל מִנְחָה – אֲבָל לֹא הוֹצִיאוּ סֵפֶר תּוֹרָה. כְּשֶׁהִגִּיעַ יוֹם הַכִּפּוּרִים פָּתְחוּ וְסָגְרוּ וְשׁוּב פָּתְחוּ וְסָגְרוּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם, וּבִנְעִילָה – פָּתְחוּ וְלֹא סָגְרוּ.
מַגִּיעַ חַג הַסֻּכּוֹת, שׁוּב פּוֹתְחִים אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, אַךְ הַפַּעַם הַקִּרְבָה כָּל כָּךְ הִתְגַּבְּרָה, עַד שֶׁאָנוּ מוֹצִיאִים סֵפֶר תּוֹרָה, מַנִּיחִים אוֹתוֹ עַל הַבִּימָה וְכֻלָּנוּ בְּיַחַד מַקִּיפִים אֶת הַבִּימָה עִם לוּלָבֵינוּ. בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּה – מוֹצִיאִים אֶת כָּל סִפְרֵי הַתּוֹרָה וּמַקִּיפִים שֶׁבַע פְּעָמִים עִם הַלּוּלָבִים.
אַךְ שִׂיא הַשִּׂיאִים שֶׁל כָּל חֲמִשִּׁים וְאֶחָד הַיָּמִים הוּא בְּשִׂמְחַת תּוֹרָה. אוֹ אָז פּוֹתְחִים אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ, מוֹצִיאִים אֶת כָּל סִפְרֵי הַתּוֹרָה וְלֹא מַנִּיחִים אוֹתָם! נוֹשְׂאִים אוֹתָם בַּיָּדַיִם, "הוֹשַׁע נָא חֲבוּקָה וּדְבוּקָה בָּךְ הוֹשַׁע נָא" – רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנַחְנוּ אִתְּךָ בְּיַחַד, אֵינֶנּוּ נִפְרָדִים.
מְזִיגַת הַדִּינִים
הַקָּבָּ"ה כָּל כָּךְ טוֹב אֵלֵינוּ! לְאַחַר רֹאשׁ הַשָּׁנָה, שֶׁבּוֹ אֵין אִישׁ יוֹדֵעַ מַה נִּגְזַר עָלָיו, הוּא אוֹמֵר: קְחוּ לָכֶם עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבָּהֶם תַּעֲשׂוּ תְּשׁוּבָה. לְאַחַר מִכֵּן הִגִּיעַ יוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁהוּא יוֹם סְלִיחָה, מְחִילָה וְכַפָּרָה, יוֹם מְיֻחָד שֶׁבּוֹ צָמִים וּמִתְוַדִּים שׁוּב וְשׁוּב… לְאַחַר מִכֵּן מַגִּיעָה תְּפִלַּת נְעִילָה – רְגָעִים נַעֲלִים שֶׁל קִרְבַת אֱלֹקִים!
אוֹ אָז מַגִּיעִים יְמֵי הַסֻּכּוֹת.
הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא מַסְבִּיר אֶת סְגֻלַּת הַיָּמִים הַלָּלוּ, עַל פִּי הַמִּשְׁנָה שֶׁאוֹמֶרֶת שֶׁאִם חָלִילָה יָרַד גֶּשֶׁם בְּסֻכּוֹת דּוֹמֶה הַדָּבָר לְעֶבֶד שֶׁבָּא לִמְזֹג אֶת הַכּוֹס לְרַבּוֹ וְהוּא שׁוֹפֵךְ לוֹ קִיתוֹן עַל פָּנָיו. מַה פֵּרוּשׁ 'לִמְזֹג'? – בִּזְמַן חֲזַ"ל הָיָה הַיַּיִן כָּל כָּךְ חָרִיף עַד שֶׁכָּל רֶבַע כּוֹס יַיִן הָיָה צָרִיךְ לִמְהֹל בִּשְׁלֹשֶׁת רִבְעֵי הַכּוֹס מַיִם, אַחֶרֶת לֹא נִתָּן הָיָה לִשְׁתּוֹת אֶת הַכּוֹס וְאָסוּר הָיָה לְבָרֵךְ עָלֶיהָ.
כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ אוֹמֵר לָנוּ הַקָּבָּ"ה: "אָמְנָם הָיָה יוֹם כִּפּוּר וְרָצִיתִי לִסְלֹחַ לָכֶם, אַךְ אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתִּמְזְגוּ אֶת הַדִּין שֶׁנִּקְבַּע לָכֶם – בּוֹאוּ, הִכָּנְסוּ לַסֻּכָּה! תִּצְבְּרוּ לָכֶם מִילְיוֹנֵי מִצְווֹת, שֶׁהֲרֵי הַשָּׁעוֹן דּוֹפֵק, וְכָל רֶגַע בַּסֻּכָּה הוּא מִצְוָה!"
- "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִצְוַת סֻכָּה – כֵּיצַד? מָה אַתָּה רוֹצֶה שֶׁנַּעֲשֶׂה שָׁם?"
- "הַכֹּל! תֹּאכְלוּ שָׁם, תִּישְׁנוּ שָׁם וּתְטַיְּלוּ שָׁם".
יֵשׁ סֻכּוֹת כָּאֵלּוּ שֶׁאֶפְשָׁר לְטַיֵּל בְּתוֹכָן… בֶּעָבָר הָיְתָה לִי סֻכָּה שֶׁאֶפְשָׁר לְהַגְדִּיר אוֹתָהּ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב עַל הָאֶתְרוֹגִים 'כָּשֵׁר לִבְרָכָה'. לְהִכָּנֵס עוֹד הִצְלַחְתִּי אֵיכְשֶׁהוּ, אֲבָל לָצֵאת – רַק עִם פּוֹמְפָּה… אֵיךְ רוֹצִים שֶׁנְּטַיֵּל בְּתוֹךְ סֻכּוֹת מִינִיאָטוּרִיּוֹת כָּאֵלּוּ? הַכִּנּוּי "טַיָּלִים" מוֹפִיעַ בַּשֻּׁלְחָן עָרוּךְ, וְהַ"מִּשְׁנָה בְּרוּרָה" מְפָרֵשׁ שֶׁאֵלּוּ הֵם אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם עוֹשִׂים כְּלוּם כָּל הַיּוֹם. אֵצֶל אִמִּי ע"ה הָיָה שֶׁלֶט בַּמִּטְבָּח: אִם אֵין לְךָ מַה לַּעֲשׂוֹת – אַל תַּעֲשֶׂה אֶת זֶה כָּאן. עֲשֵׂה לִי טוֹבָה, צֵא מֵהַמִּטְבָּח. אֲבָל בַּסֻּכָּה מַתְאִים לִתְלוֹת שֶׁלֶט: אִם אֵין לְךָ מַה לַּעֲשׂוֹת – תַּעֲשֶׂה אֶת זֶה כָּאן. לְטַיֵּל בַּסֻּכָּה, פֵּרוּשׁוֹ: כְּשֶׁאֵין לְךָ מַה לַּעֲשׂוֹת – שֵׁב בַּסֻּכָּה, כִּי הַקָּבָּ"ה סוֹפֵר לָנוּ גַּם אֶת אוֹתָהּ יְשִׁיבָה. אָמְנָם, כְּשֶׁלּוֹמְדִים תּוֹרָה וּמִתְפַּלְלִים זֶה חָשׁוּב עוֹד יוֹתֵר, אֲבָל גַּם כְּשֶׁלֹּא עוֹשִׂים כְּלוּם עֶצֶם הַיְשִׁיבָה הִיא מִצְוָה, כְּמוֹ שֶׁבְּבֵית הַכְּנֶסֶת עֶצֶם הַשָּׁהוּת בּוֹ הִיא מִצְוָה.
רַבִּי חַיִּים קַנְיֶבְסְקִי שְׁלִיטָ"א כּוֹתֵב בְּסִפְרוֹ טַעֲמָא דְּקָרָא: מִפְּנֵי מָה בְּצִוּוּי הַתּוֹרָה עַל הַקָּרְבָּן שֶׁמַּקְרִיבִים בְּסֻכּוֹת נֶאֱמַר רַק "בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה'" (דְּבָרִים טז, טו) וְהַתּוֹרָה לֹא מַמְשִׁיכָה – כְּמוֹ בְּפֶסַח וּבְשָׁבוּעוֹת – "לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם"?
וְהֵשִׁיב לוֹ, שֶׁבַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ מוּבָא שֶׁהַשְּׁכִינָה שְׁרוּיָה עַל כָּל סְכָךְ, לְפִיכָךְ בְּסֻּכּוֹת אִי אֶפְשָׁר לִכְתֹב שֶׁרַק בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ בָּחַר ה' לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם, מִשּׁוּם שֶׁאֵין הַדָּבָר נָכוֹן – הוּא בָּחַר לְשַׁכֵּן אֶת שְׁמוֹ בְּכָל סֻכָּה!
יוֹצֵא, אֵפוֹא, שֶׁכָּל סֻכָּה הִיא בֵּית כְּנֶסֶת וּמָקוֹם לְהַשְׁרָאַת הַשְּׁכִינָה, וְעֶצֶם הַשָּׁהוּת בָּהּ הִיא מִצְוָה.
רַבִּי גְּדַלְיָה שׁוֹר זַצַ"ל, רֹאשׁ יְשִׁיבַת "תּוֹרָה וָדַעַת" בְּאַרְצות הַבְּרִית, אָמַר, שֶׁכָּל סֻכָּה שֶׁנִּמְצֵאת בְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ יֵשׁ לָהּ אֶת קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. שֶׁהֲרֵי הַסֻּכָּה נֶחְשֶׁבֶת דִּירַת אֲרַעי, וְ'אֲרַעי' רָאשֵׁי תֵּבוֹת אַשְׁקְלוֹן, רֶקֶם, עַכּוֹ, יָם – שֶׁהֵם הַגְּבוּלוֹת שֶׁל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמּוֹפִיעִים בַּמִּשְׁנָה (גִּטִּין פא מ"ב). לְתוֹךְ הַקְּדֻשָּׁה הַזּוֹ מְבַקֵּשׁ מֵאִתָּנוּ הַקָּבָּ"ה לְהִכָּנֵס.
גַּם שֵׁנָה בַּסֻּכָּה הִיא מִצְוָה, עַל אַף שֶׁלֹּא נַעֲשֵׂית בָּהּ פְּעִילוּת – לֹא פִיזִית וְלֹא מַחְשַׁבְתִּית. אֲנַחְנוּ יְשֵׁנִים וְה' סוֹפֵר לָנוּ מִצְווֹת… רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תּוֹדָה לְךָ עַל הַמְּזִיגָה שֶׁנָּתַתָּ לָנוּ לַעֲשׂוֹת!
כַּמָּה טוֹב הוּא מַלְכֵּנוּ! קֹדֶם כֹּל שׁוֹפֵט אוֹתָנוּ בְּצֶדֶק, אַחַר כָּךְ נָתַן לָנוּ יוֹם כִּפּוּר לִסְלִיחָה וְלִמְחִילָה, וּלְאַחַר כָּל זֹאת – אֶת הַסֻּכָּה.
הָרַב וַכְטְפוֹגֶל, הַמַּשְׁגִּיחַ שֶׁל יְשִׁיבַת לֵיקְווּד, בֵּאֵר אֶת עִנְיַן הַסֻּכָּה עַל פִּי הַמְסֻפָּר עַל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, שֶׁפַּעַם נִכְנַס תַּחַת כְּסוּתוֹ עֵגֶל שֶׁלֹּא רָצָה לְהִשָּׁחֵט. אָמַר לוֹ רַבִּי: "לֵךְ כִּי לְכָךְ נוֹצַרְתָּ", וּמִשּׁוּם כָּךְ קִבֵּל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה יִסּוּרִים. וְקָשֶׁה, הַאִם לֹא צָדַק רַבִּי? אַדְּרַבָּה, יִשָּׁחֵט הָעֵגֶל וְיַגִּיעַ לְתִקּוּנוֹ, יְהוּדִי יֹאכַל אוֹתוֹ, יְבָרֵךְ עָלָיו וּמִי יוֹדֵעַ, אוּלַי גַּם יִזְכֶּה שֶׁיֹּאכְלוּהוּ בְּשַׁבָּת?
אֶלָּא – תֵּרֵץ – רַבִּי אָמְנָם צוֹדֵק בְּמֵאָה אָחוּז, וְאַף עַל פִּי כֵן, אִם מִישֶׁהוּ תּוֹלֶה בְּךָ עֵינַיִם וְאוֹמֵר לְךָ 'תַּצִּיל אוֹתִי', אֵינְךָ יָכוֹל לִזְרֹק אוֹתוֹ! הֲרֵי רַק אֵלֶיךָ הוּא בָּא!
זוֹהִי הַסֻּכָּה – "כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה", וְהַקָּבָּ"ה אוֹמֵר לָנוּ: "בּוֹאוּ, תִּבְרְחוּ מִמֶּנִּי – אֶצְלִי!"
בְּעִנְיָן זֶה הוֹסִיף רַבִּי יוֹסֵף צְבִי דִּינֶר זַצַ"ל: בִּנְעִילָה אוֹמְרִים לְפִי נֹסַח אַשְׁכְּנַז "יַחְבִּיאֵנוּ צֵל יָדוֹ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה" – רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנַחְנוּ בָּאִים אֵלֶיךָ, אַף שֶׁהַדִּין דִּין אֱמֶת, תַּסְתִּיר אוֹתָנוּ אֶצְלְךָ – וַהֲרֵי הַדִּין הוּא, שֶׁאִם מִישֶׁהוּ נוֹשֵׂא אֵלֶיךָ עֵינַיִם אַל תִּזְרֹק אוֹתוֹ!
אִם לֹא דַּי בַּסֻּכָּה עַצְמָהּ, נָתַן לָנוּ הַקָּבָּ"ה גַּם אַרְבָּעָה מִינִים – שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם הוּא מִצְוָה דְּאוֹרַיְתָא, וְעַל יְדֵי הַנַּעְנוּעִים שֶׁעוֹשִׂים עִמָּם מְבַטְּלִים רוּחוֹת רָעוֹת וּטְלָלִים רָעִים וּמְמַזְּגִים אֶת הַדִּינִים.
מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ שֶׁאַתָּה הוּא ה' אֱלֹקֵינוּ!
קרדיט צילום: נופי דדוש, מתוך אתר פיקוויקי