ראש השנה | אחת שאלתי

ביום ראשון של ראש השנה קוראים בבתי הכנסת את אחת הפרשות המרגשות בתנ"ך – פרשת פקידת חנה ולידת שמואל הנביא, המתוארת בתחילת ספר שמואל.

פרשה מרתקת זו טומנת בחובה עיקר גדול של עבודת היום, וכדי להבין מדוע, נתמקד במעט פסוקים מתוך ההפטרה הכל כך מרגשת, עם ביאור של התלמוד והמדרש (ילקוט שמעוני בתחילת ספר שמואל).

"וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם, וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה…"

בתקופתו של אלקנה, היה משכן השם בשילה. באותה תקופה, רבים מעם ישראל עבדו עבודה זרה ולא היו עולים למשכן השם, אולם אלקנה היה מקפיד לעלות לשילה, ובכל פעם היה עולה בדרך שונה – כל זאת על מנת לסחוף אחריו עוד אנשים שיעלו לשילה, לעבודת השם (ילקוט שמעוני, עז). אלקנה, כאברהם אבינו בשעתו, לקח על עצמו לשכנע את עם ישראל לעבוד את הקדוש ברוך הוא. בשנה הראשונה הצטרפו אליו מעט משפחות, בשנה השניה עוד יותר, עד שהיו כולם עולים לבית השם… אמר הקדוש ברוך הוא לאלקנה, אתה הכרעת את עם ישראל לכף זכות, וחנכתם במצוות וזכו רבים על ידך, אני אוציא ממך בן, שיכריע את ישראל לכף זכות ויחנך אותם במצוות.

"וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים, שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים."

עשר שנים חי אלקנה עם חנה, אולם הם לא זכו לילדים. אמרה חנה לאלקנה, תכניס את צרתי (כינוי לאישה השניה) – פנינה, אולי תזכה לילדים ממנה. אלקנה עשה כדבר אשתו, ונשא אף את פנינה לאישה. במשך תשע וחצי שנות נישואין עם אלקנה, ילדה פנינה עשרה בנים. וחנה – עדיין עקרה. אין לה ילדים כבר תשע עשרה וחצי שנה. סיטואציה נוראה.

ישנה נקודה עמוקה, אותה מאיר הנצי"ב מוולוז'ין (1893-1817) בספרו "העמק דבר" (בראשית ל, א).

מדוע רוצה אישה בנים? אחת הסיבות המרכזיות היא, כי טבע האישה הוא לתת ולהעניק. טבעה הוא להשתעשע עם בניה ובנותיה. כל אישה נהנית לספר לחברותיה כמה עלה בנה במשקל, ושאמרו עליו בטיפת חלב שהוא מאוד חכם, וכד'. ובכלל, אין ספק בעובדה שילד מכניס חיים לבית.

אומר הנצי"ב, את הצורך הרגשי הזה, הבעל יכול איכשהו למלא. מובן שהמשימה קשה, אבל היא אפשרית. הבעל יכול לחפות על חסרון הילדים. אלקנה חשב שחנה רוצה ילדים כמו כל אישה. אומר לה אלקנה, "וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ, חַנָּה – לָמֶה תִבְכִּי? וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי? וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ? הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים"… יש ביכולתי לספק לך את כל צרכייך.

חנה כתשובה, בוכה: "וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ, וַתִּתְפַּלֵּל עַל השם וּבָכֹה תִבְכֶּה", כאומרת לו, אתה לא מבין אותי. אתה חושב שאני רוצה בן בשביל תענוג? לא! אני רוצה בן שירבה כבוד שמים בעולם – "על השם". ומיד היא מתפללת ונודרת נדר לאלוקים: "וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר: השם צְבָאוֹת, אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים, וּנְתַתִּיו להשם כָּל יְמֵי חַיָּיו, וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ". אני אינני רוצה בן רק בגלל צרכים אישיים, הנה, אני אתן אותו להשם, הוא יהיה במשכן השם כל ימי חייו, עלי הכהן יחנכו וילמדו. אני רוצה בן רק בשביל מטרה אחת – להרבות כבוד שמים! ואכן, מיד: "וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ השם, וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים, וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, כִּי מהשם שְׁאִלְתִּיו."

רצונה היחיד של חנה, כל תפילותיה ותחנוניה, היו להרבות כבוד שמים! נשים לב ונראה שאין לנו בראש השנה תפילות פרטיות, כל התפילות סובבות סביב המלכת הקדוש ברוך הוא – "מלוך על כל העולם כולו בכבודך, והינשא על כל הארץ ביקרך, וידע כל פעול כי אתה פעלתו… ויאמר כל אשר נשמה באפו – השם אלוקי ישראל מלך", איפה הבקשות על בריאות? פרנסה? אושר? כל יום אנו מבקשים בפרוטרוט שלש פעמים על ענייני הגשמיות, ואילו בראש השנה, היום שבו הכל נקבע, כמעט ואין אזכורים לבקשות פרטיות. מדוע?

התשובה היא, כאשר אנו מבקשים בקשות לא למעננו אלא למען כבוד השם, אומר בורא העולם: אם אתה חפץ בריבוי כבוד השם בעולם, אני אתן לך את כל התנאים המתאימים לכך, העיקר שתצליח במשימתך.

את כל זה למדנו מתפילת חנה, אנו פונים לקדוש ברוך הוא ואומרים לו – הכל למענך ובשבילך!

כל חודש אלול אנו 'מתאמנים' בבקשה מעין זו. פעמיים ביום, בתפילת שחרית ובערבית, אנו מוסיפים מזמור "לדוד השם אורי וישעי", ובו אנו אומרים "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת השם אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ, שִׁבְתִּי בְּבֵית השם כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם השם וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ" (תהלים כז). רק בקשה אחת? מה עם פרנסה ובריאות והיתר?

"איני שואל דברים רבים לפי התחדש הצרכים, שיתחדש לכל אדם בכל עת שאלה אחרת – רפואה, מזונות, הצלה מהאויב וכדומה, רק שאלה אחת שאלתי בעבר ואותה אבקש תמיד בעתיד, כי בשאלה זו כלולים כל השאלות, והוא: שבתי בבית השם כל ימי חיי! השאלה ששאלתי אודות שבתי בבית השם, רק אותה אבקש, שעל ידה אגיע לכל הצרכים הפרטיים" (מלבי"ם על פסוק זה).

אחת שאלתי.

בראש השנה, הבה נשאל גם אנחנו את השאלה האחת, ונזכה על ידה לשנה טובה ומתוקה.