הרב ירחמיאל קראםלעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
לאחר אכילת תפוח מתוק בדבש אנו מאחלים זה לזה כי יחדש עלינו הקב"ה שנה טובה ומתוקה. וכי מה נכלל במילה "מתוקה" אשר לא נכנס במילה "טובה"? כלומר, וכי אפשר שתהיה שנה טובה ולא מתוקה?
מסתבר שאכן כן. ישנו טוב וישנו מתוק. אפשר שיהיה דבר טוב אך לא מתוק ונעים. ואפשר שיהיה דבר מתוק ונעים אך לא טוב. כאשר אדם חורש וזורע, הוא עושה פעולה טובה ומועילה, אך אין זה נעים ומתוק. כאשר שמן וחולה זולל ממתקים ובשר שמן, הוא עושה דברים מתוקים ונעימים, אך לא מועילים. הטוב הוא דבר שטוב בעצמותו, ואילו הנעים הוא מה שנראה ונדמה לנו כיפה וכנעים. ומטעם זה אומרת התורה: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו".
את התורה קשה ללמוד בתחילה, שכן התורה קשה. לא על חינם המשילו על כך חכמינו את הפסוק "העם ההולכים בחושך ראו אור גדול", ואמרו כי זהו תלמוד בבלי. חכם המתחיל ללמוד את הסוגיא, לא רואה לפניו אלא ערפל וחשיכה. הכל מעורפל והכל בלתי מובן לחלוטין. הוא מתייגע על תלמודו כדי להבין את שיטות הראשונים שבסוגיא. רק מאוחר יותר, משהתבהרו הענינים והוא סידר את השיטות דבר דבור על אופניו, מאירה לפניו הסוגיא באור יקרות והוא נפנה לאסוף את המרגליות שעלו בדרכו. או אז הוא חש את נועם קושיתו של רבנו עקיבא איגר ורק אז הוא מבין יפה יפה את נקודת המחלוקת שבין ה"קצות" וה"נתיבות". מתיקותה של התורה נמסכת אז בכל אבריו והוא אינו מוכן להמיר אותה בכל חמדה שבעולם.
מתוקה ונעימה היא לעין ערוך שירה בת השמים, תורת פיו של הקב"ה, אך קשה ומרה היא הדרך להשגתה. כמו שכתב רבינו הרמב"ם, "כי מי שירצה לזכות לכתרה של תורה יזהר שלא יאבד לילה אחד מלילותיו בשינה". מי היה מאושר כמרן ה"חזון איש", אשר העיד על עצמו כי נדמה לו שדי בשבעים שנה כדי לעבור על התורה פעם אחת בעיון מעמיק, אך מי התנזר כמוהו מכל תענוגות העולם הזה, עד כי לא חש כל טעם בלחם שאכל?!
הוא אשר אמרנו. תחילתה של התורה אינה אלא בהכרה כי היא טובה. "כי לקח טוב נתתי לכם". היא לא מתוקה ואף אין כל סיפוק בתחילת לימודה. רק לאחר מכן, כאשר היא מובנת, הרי "דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום". רק אז יכול הלומד לומר כי "לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעוניי". וזהו שאמר הכתוב: "יערוף כמטר לקחי" בתחילה תורה היא כמטר זועף וקוצף אך אחר כך "תיזל כטל אמרתי" נעימה ומרגיעה כטל היורד בנחת ובשלוה כי אף דברי תורה תחילתם מר וסופם מתוק.
ובאמת, על כך אנחנו מתפללים מדי בוקר: "והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו ובפיות עמך בית ישראל". מבקשים אנו כי יהיו דברי התורה שבפינו ערבים ומתוקים ולא, חלילה, כמשא כבד אשר אנו מנסים לברוח ממנו ולשכחו. ומטעם זה היו שטענו כי ברכת התורה אינה רק ברכת המצוות אלא גם ברכת הנהנין, ברכה שאנו מברכים עובר להנאה מדברי תורה.
נראה שזהו ההסבר לברכה שאנו מאחלים לעצמינו ולחברנו בפרוס השנה החדשה, כי יחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. לא די כי נאחל לעצמנו שתהיה השנה טובה, שכן אפשר כי תהיה טובה, אך לא מתוקה. אפשר שנצליח בכל דרכינו, אך לא נחוש כל נעימות בכך ולא יהיו חיינו מתוקים, חלילה. ואפשר, כמובן, גם להיפך. אפשר שתהיה השנה מתוקה ונעימה לחיכנו, אך לא תהיה טובה. אפשר שיעביר אדם, חלילה, את שנתו במנעמים אסורים ובתאוות אסורות. מתוק ונעים היה לו, אך אחריתו מרה וקשה.
ולעת כזאת אנו מאחלים כי תהיה השנה טובה ומתוקה.