הרב מאיר אסטריקלעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
"גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם ה' עליך עד השמדך" (פרק כח פס' סא). ודרשו חז"ל (איכה רבה א לז; זוהר כרך ב שמות י ב) "גם חלי וגם מכה" – זו מיתת צדיקים שמכפרת על עוונות הדור. והדברים טעונים ביאור, מדוע מיתת הצדיקים נחשבת כשתי מכות נפרדות חולי ומכה. ועוד, שהכתוב אומר שמכה זו תהיה "עד השמדך", והרי מיתת הצדיקים מכפרת על עוונות הדור, וא"כ אדרבה על ידי מכה זו צריכה להיות תקומה לאותו דור. עוד יש להעיר שבשאר המכות נקטה התורה לשון "יתן ה'" וכדו', ואילו במכה זו נקטה התורה "יעלם ה'" ויש להבין לשון זו.
והנראה בזה, שאמרו חז"ל (בבא בתרא צא א-ב) "אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם, עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה [כאבלים] ואמרו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו, ואוי לה לספינה שאבד קברינטא [הספן המנהיגה]". והעירו המפרשים בכפילות המשלים שתיארו גדולי האומות את אברהם אבינו, מנהיג דור ומנהיג ספינה.
והביאור בזה, שלכל מנהיג מעלה אחרת שאין בחברו. כוחו של מנהיג דור אינה רק בהוראת השעה כיצד לנהוג ולעשות זה עתה, אלא עיקר כוחו וגדולתו בראיית העתיד, בהתוויית הדרך שמוליך את בני דורו בצורה הטובה והישרה, אשר גם זרעם אחריהם בעוד דורות רבים יצעדו בה. וא"כ, כשמת מנהיג הדור, עיקר חסרונו אינו מורגש לאלתר, אלא לאחר זמן. אולם, בשונה ממנו מנהיג הספינה, אשר אין כוחו וכישרונו בצְפִיית העתיד, אלא כוחו הוא בעת הנהגת הספינה בפועל ובשעה זו כוחו רב, ואם מת בעיצומה של סערה בים – אין תקווה לחיי האנשים שבספינה. ברם, כל כוחו הוא רק לשעתו וזמנו – בזמן הנסיעה, ותו לא.
והוא אשר קוננו גדולי אומות העולם על אברהם, שהיו לו את שתי המעלות יחדו, גם בראייה לעתיד, ועתה שנפטר יתפתלו דרכיהם של הדורות הבאים, וכן התאבלו על עצמם שעתה לא יוכלו לידע את הדרך אשר ילכו, וכמנהיג הספינה שמת.
ואף בחולי ומכה, אנו מוצאים את שתי הבחינות הללו – פגיעה בהווה ופגיעה בעתיד – שמכה שאדם מקבל בגופו, הכאב הוא מיידי, אך בדרך כלל פוסק לאחר זמן, ואילו מחלה המקננת בדרך כלל אינה מכאיבה לו מיד רק תוצאותיה מורגשות כעבור זמן.
ומעתה מבוארים היטב דברי חז"ל ש"חולי ומכה" זהו כינוי למיתת הצדיקים. שהרי כשצדיק מת יש בכך שני חסרונות, חסרון המורגש מיד שאין לעם מורה דרך ומנהיג בבחינת "מכה" וכן כאשר אין ראיה מפוכחת לעתיד, מתפצלות ומתרבות הדעות והמחלוקות בבחינת "חולי".
ומבואר מדוע מתקיים במיתת הצדיקים "עד השמדך" למרות שמיתת הצדיק כיפרה בעד הדור. שעל אף שמיתתו כיפרה על העוונות שנעשו עד עתה, אך כיון שיחסר להם המנהיג שיורה להם את הדרך מכאן ולהבא, בין על הדברים הנצרכים עתה כקברניט הספינה, ובין לראיית העתיד, א"כ קרוב לודאי שימשיכו להוסיף ולחטוא עוד עד השמדם, לפי שאז כבר לא יהיה את הצדיק שיכפר על עוונותיהם.
ומדוקדק לפי זה לשון "יעלם ה'", שבשונה משאר הקללות שעל ידם מתעורר האדם לשוב בתשובה, שונה מיתת הצדיקים שעל ידה – כפי שנתבאר – יתקלקל הדור ויסתאב בעוונותיו, ואדם החוטא נושא עליו את עוון החטא כמבואר בכתוב (ויקרא כב טז) "והשאו אותם עוון אשמה" ופירש רש"י "את עצמם יטענו עוון", וכיוון שמכה זו תגרום לחטאים נוספים נקטה התורה לשון "יעלם" המתאימה לאדם החוטא.