בין חינוך לבין השכלה – בנינו לבינם

מה ההבדל המהותי בין חינוך לבין השכלה? מה ההבדל בין בתי הספר החרדיים לאלו החילונים ומדוע בחינוך הכללי מתחילים ב-1 בספטמבר ואצל החרדים ב-א' אלול?

כמה נקודות למחשבה.

מוסד בית הספר הוקם פחות או יותר לפני מאתיים שנה, בזמן המהפכה התעשייתית. מטרת המוסד, באופן רשמי, הייתה יצירת קו אחיד של השכלה בסיסית או מורחבת כדי להפוך את הציבור חסר הידע למועיל לחברה האזרחית, כלומר – למדינה. מכאן הוקמו מוסדות בתי ספר ברמות כאלו ואחרות, כאלו שהנציחו את הפערים בין עשירים לעניים וכאלו שצמצמו אותו. בכל מקרה, ברור לכל עד היום כי מוסד בית הספר הוא להעניק השכלה – הן עיונית והן מקצועית.

תאריך פתיחת שנת הלימודים ברוב העולם, נקבע לאחד בספטמבר. התאריך נקבע אקראית מתוך מחשבה על סיומו של הקיץ ותחילתו של הסתיו. מקצועות הלימוד בבתי הספר העיוניים היו שפה מקומית, שפה בינלאומית, ספרות, היסטוריה, מתמטיקה, דקדוק ועוד. המטרה הייתה להביא את התלמידים לרף שווה בסוף 8 שנות הלימוד. לאחר מכן שנות הלימוד הועלו ל-10. בישראל נקבע רק לאחרונה ששנות הלימוד יהיו 12.

אבל כל אלה בחברה הנוכרית. אצל היהודים כבר בזמן אברהם אבינו הוקם בית הספר הראשון. הוא אמנם לא היה דומה בצורתו לבית הספר או לתלמוד התורה הקיים היום, בו לומדים מאות תלמידים, אבל מאז אברהם אבינו והלאה צורת הלימוד של רב'ה ותלמידים לא השתנתה בעולם היהודי.

בתקופת הנאורות כשהגויים גילו את "האור" של הלימוד, היהודים כבר ידעו קרוא וכתוב אלפי שנים לפני כן. הבורות של הגויים מול הידע העצום של היהודים תמיד היה בסיס לשנאה כנגד היהודים. כשניתנה ליהודים הזדמנות שווה ["האמנציפציה"] – אלו הפכו את הקערה על פיה ובתוך זמן קצר ביותר הפכו להיות המנהלים בחברת הגויים.

אבל הבסיס של בית הספר היהודי הוא שונה לחלוטין מזה של הגויים ושונה לחלוטין משל המשכילים שחיקו את הגויים בהשכלתם.

הבסיס היהודי לבית הספר אינו ידיעת קרוא וכתוב כדי לרכוש ידע בסיסי או מקצוע. מטרת הידיעה של קרוא וכתוב הייתה ונשארה רק כדי להעניק כלי לימודי לילד ולנער כדי שיוכלו ללמוד תורה, משנה, מקרא, גמרא והלכה. לאחר רכישת הידע הבסיסי של האותיות וצירופן – אין צורך עוד בבית ספר. לכאורה.

אלא שביה"ס היהודי נועד בעיקר ליצור מסגרת חינוכית. "כבד את אביך ואת אמך" – "ואת" בא לרבות גם את מוריך. מה החשיבות הגדולה לכבד את זה שלימד אותך לקרוא     א-ב? אלא שהחשיבות בכיבוד המורה היא כיוון שהוא יוצר את דרך החינוך של הילד, יחד עם ההורים. תפקיד המורה להעניק לילד את החינוך לעולם היהודי – עולם של מוסר נקי וישר, עולם שבמהותו הוא שונה לחלוטין מהעולם הנוכרי. העולם היהודי מבוסס על התורה, על המצוות, על הערכים היהודיים והדתיים, לא מתוך למידה משוננת ותו לא, אלא מתוך מציאות של עבודת ה' יום-יומית.

העם היהודי משול לאריה לא רק בגלל היות האריה "מלך החיות" אלא שהוא משול לאריה בגלל מלחמתו הבלתי מתפשרת, עד מוות, של האריה לדאוג להגנת הילדים – ומהי הגנה אם לא חינוך? בתקופת ההשכלה במזרח אירופה, וגם במערבה, יהודים החרדים לדבר ה' הגנו על ילדיהם בחירוף נפש, שלא יקלקלו את ילדיהם. למרות הניסיונות הנלוזים של המשכילים בכל מיני דרכים מתוחכמות, הן לימודים חינם, הן הצעת כסף או פיתויים אחרים, ההורים החרדים לדבר ה' לא שלחו את ילדיהם לבתי הספר של המשכילים. אולם לצערנו רבים מאוד התפתו להצעות השוחד וילדיהם הפכו בתוך זמן קצר למתבוללים.

די לנו לראות כיצד שחטה מדינת ישראל את אמונתם התמימה והמסורה מדור לדור של בני עדות המזרח בשנות החמישים כששלחה אותם, בכפייה כמובן, ללמוד בבתי ספר שאין בהם תורה ויראת שמיים, כדי ליצור "תרבות ישראלית" חדשה ולמחוק את זהותם הדתית.

ההבדל בין מערכת החינוך הממלכתית-כללית בישראל לזו שלנו, החרדית, הוא אחד ועיקרי – המערכת הכללית נועדה להכשיר השכלה בקרב הצעירים, ואילו המערכת החרדית נועדה להכשיר חינוך בקרב הצעירים. חינוך לאורח חיים ברור ואחיד, חינוך לערכים דתיים יהודיים וכל זאת מתוך הלימוד, שהוא כלי בלבד להבניית אורח החיים היהודי. על כן מערכת החינוך הכללית קבעה את יום האחד בספטמבר כמו הגויים המנחילים השכלה לתלמידים (וגם ערכים, אבל השאלה איזה…) ואצלנו נקבע התאריך להיות א' אלול – ולא מדובר על תאריך אקראי שהיום יכול להיות בחודש לועזי זה ומחר בחודש לועזי אחר, אלא בתאריך יסודי במהות החינוך החרדי – מתחילים בסליחות, בחשבון נפש, בהכנה לקראת ראש השנה ויום הדין. קו החינוך הוא כל הזמן לערוך לעצמך חשבון נפש – איפה אתה נמצא בעבודת ה' שלך, באמונה שלך, בעבודה על המידות שלך. אצלנו הערכים הם העיקר והלימוד הוא הכלי, במסגרות הכלליות הערכים הם הכלי והלימוד הוא העיקר. אולם כשלערכים לא ניתן את המשקל הנכון, רואים אנו את התוצאות ההרסניות בחברה הישראלית.

בעוד החברה הכללית שמה דגש על אנגלית, מתמטיקה, לשון והיסטוריה כמקצועות בעלי ערך "ליבה", החרדים לא מתייחסים לידע הזה כאל דבר רלוונטי לחינוכו של האדם לאדם ירא שמיים, עובד ה' ובעל מוסר יהודי קבוע ולא משתנה בהתאם לרוח הנושבת.

זו גם הסיבה שהחברה הכללית לא מצליחה להבין מדוע קיימים ת"תים אשכנזים ות"תים ספרדיים (ואנחנו לא מתחמקים מהמציאות של גזענות הקיימת במגזר החרדי) – כיוון שמבחינת החברה הכללית רוכש ההשכלה הוא גם אשכנזי וגם ספרדי (ולא נדבר על "ההסללה" במגזר הכללי של מי יהיה 'מקצועי – מוסכניק' ומי יהיה 'אקדמי').

אבל במגזר החרדי ישנו הבדל גדול מאוד באורח החיים, אופי הלימוד וכו' בין האשכנזים והספרדים. אורח החיים של שתי העדות הללו הוא שונה בדברים רבים, ואם תפקידו של בית הספר הוא להנחיל את אורח החיים, הרי שהוא צריך להיות מותאם למציאות.

וכמובן שאיננו מדברים על גזענות לשמה, של אי קבלת תלמיד בגלל היותו בן עדה מסוימת גם אם הוא מתאים לאורח החיים הרלוונטי במוסד הלימוד.