הרב אליהו פורטנויהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
לפני שבני ישראל יוצאים למלחמה, הכהן אומר להם: "מי האיש אשר בנה בית ולא חנכו… מי האיש אשר נטע כרם ולא חללו… מי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה… מי האיש הירא ורך הלבב" [כ', ה' – ח']. רש"י כותב, שהתורה אמרה לחזור בגלל בית, כרם ואשה כדי שלא לבייש את מי שחוזר מפני שמפחד מהעבירות שבידו.
ולכאורה יש להבין, מדוע הפסוק נקט דווקא את שלושת הדוגמאות אלו (בניית בית, נטיעת כרם ואירוס אשה) יותר משאר דברים?
ושמעתי לבאר, משום ששלושת דברים אלו היו מצויים כמעט אצל כל אדם. אך כשמסתכלים עמוק יותר, וכאשר מדקדקים יותר, רואים שכמעט כל עבירה שאדם עושה נובעת מחוסר אמונה ובטחון, או מחוסר דאגה לזולת (חסרון ב"ואהבת לרעך כמוך").
והנה, התרגום יונתן בן עוזיאל תרגם את הפסוק "מי האיש אשר בנה בית ולא חנכו" – "מאן גברא די בנא ביתא ולא קבע בה מזוזתא". כלומר, עצם אי קביעת המזוזה נובעת מחוסר אמונה בקב"ה שהוא זה ששומר על הבית וציוה לקבוע מזוזה. וכן "נטע כרם ולא חללו" הוא חסרון בביטחון, שהרי לא חילל מפני שמרגיש שע"י קיום מצוות נטע רבעי יחסר לו כסף. ומי ש"ארש אשה ולא לקחה", הוא חסרון גמור בדאגה לזולת, שהרי ידועים דברי חז"ל בקידושין [מ"א.], שהאשה משתוקקת להנשא לכל איש. ואם למרות זאת הבעל החליט לגרום לה צער ולעכב את הנישואין, הרי שחסר לו בדאגה ואכפתיות מהזולת. והתורה אומרת, שמי שיש לו אחד מהחסרונות האלו, ראוי שיהיה "ירא ורך הלבב".
ומדבר זה צריכים אנו ללמוד עד כמה צריך האדם להתחזק באמונה, ובמיוחד כשנכנסים לחודש אלול, אנחנו צריכים להאמין בקב"ה ולבטוח בו שעל ידי התשובה שאנחנו נעשה, נזכה לשנה טובה ומבורכת.