הרב מאיר אסטריקלעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
כשמוצאים אדם מת בשדה ("חלל") ולא נודע מי רצחו, מודדים מהמת כדי למצוא את העיר הקרובה אליו. זקני אותה עיר מביאים עגלה שלא עלה עליה עול לנחל איתן, עורפים את ראשה, נוטלים את ידיהם ואומרים שידיהם לא שפכו אותו הדם, לאחר אמירת הזקנים, אומרים הכהנים "כפר לעמך ישראל אשר פדית ה' ואל תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם" (פרק כא פס' ח) ובגמ' (הוריות ו א) "ראויה כפרה זו שתכפר על יוצאי מצרים", וביאר הרש"ש (כריתות כו א) שטעונים יוצאי מצרים כפרה על חטא העגל. וכל זה צריך ביאור, מדוע יוצאי מצרים זקוקים לכפרה על מעשה רציחה שנעשה בעם ישראל, ומדוע מעורר הדבר את חטא העגל להצריכו כפרה [ויעויין שיחות מוסר להגר"ח שמואלביץ (ח תשלב) וברבינו גרשום (כריתות כו א)].
ולהבין עניין זה יש להקדים ולבאר מה שאמרו חז"ל (סנהדרין קב א) "אמר רבי יצחק, אין לך כל פורענות ופורענות שבאה לעולם שאין בה חלק מועט של [חטא ה]עגל, שנאמר וביום פקדי ופקדתי עלהם חטאתם", ובפשטות הכוונה שאילו עם ישראל היה מקבל את פירעון עונשו המלא של חטא העגל לא הייתה לו תקומה, וחס הקב"ה ופורע את העונש מעט מעט מכל דור ודור, ונראה לבאר עומקם של דברים.
הנה, אילולא חטא אדם הראשון, לא היה מלאך המוות שולט בעולם (בראשית ב יז וברמב"ן שם) ועל ידי שאכל מעץ הדעת נקנסה מיתה לעולם (שבת נה ב). וכשקבלו ישראל את התורה, חזרו למדרגתו של אדם הראשון קודם החטא, ונתבטלה המיתה מן העולם, וכיון שחטאו בחטא העגל, שבה שליטתו של מלאך המוות (עבודה זרה ה א). וכפי שביאר רש"י (תהלים ב ז) "אכן [אחר חטא העגל] כאדם הראשון תמותון – אחרי שחבלתם מעשיכם כמוהו. נמצא, שחטא העגל הוא שורש כל החטאים כולם לפי שלולא החטא היו בנ"י באים אל התיקון השלם ולא היה עוד חטא בעולם.
עוד יש להקדים, הכתוב אומר (ירמיהו ב יט) "תיסרך רעתך" וביארו רבותינו שהעונש של הקב"ה אינו בא כנקמה לחוטאים אלא כדי לתקן חטאם. פירוש, שעל ידי החטא נוצר חסרון באדם, והחיסרון עצמו הוא עצמו העונש, דוגמא לדבר, אדם שנפצע בגופו וסובל ייסורים, אין הייסורים באים כעונש על פציעתו, אלא הפציעה עצמה היא העונש. ומעתה, כיון שכל חטא חלק מסיבתו הינה חטא העגל, ובעונש של החטא נמצא התיקון של החטא, הרי שמחויב הדבר שבכל עונש יהיה מעורב כפרה מועטת אף על חטא העגל.
ובכך מתבארים היטב דברי הגמ' (ראש השנה כו א) שהטעם שאין תוקעים בר"ה בשופר של פרה, וכן הטעם שאין הכהן גדול משמש ביום הכיפורים בבגדי זהב משום שדברים אלו מעוררים את חטא העגל [שופר של פרה – צורת העגל, בגדי זהב – סוג החומר] ו"אין קטיגור נעשה סניגור". ויש להבין מה השייכות בין חטא העגל שהיה חטא אחר וקדום, לבין כפרה על חטאינו שנעשו עתה. אך הביאור בזה, שחטא העגל הוא סיבת כל החטאים כולם, וכאשר באים לבקש כפרה על החטאים ומשתמשים בדבר המזכיר את חטא העגל, הרי שמשתמשים בסיבת החטא הנוכחי כדי להתכפר, ובזה אנו אומרים שאין ראוי לנהוג כך לפי ש"אין קטגור נעשה סניגור".
ונשוב להערה בה פתחנו – מה השייכות בין רציחה בעם ישראל לכפרה על יוצאי מצרים וחטא העגל – ולהתבאר מיושב היטב, לפי שכל חטא בעם ישראל שורשו בחטא העגל, ממילא אף מעשה הרציחה נגרם מחמתו ולפיכך יוצאי מצרים שחטאו בעגל ראויים להיענש אף על מעשה רציחה זה, ועל כך מביאים עגלה לכפר אף על יוצאי מצרים שעשו את העגל לבל יענשו, וזהו עומק דברי הרש"ש שהכפרה היא על חטא העגל, פירוש, כיון שהחטא נגרם גם מחטא העגל, הרי שהוא מעורר שוב את עשייתו וגם על כך באה העגלה ערופה לכפר.