הרב משה שינפלדהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
רמזים רבים ניתנו אודות שם חודש "אלול".
ה"משנה ברורה" מביא שני רמזים ידועים, האחד מפסוק בשיר השירים: "אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי" (שיר השירים ו, ג). ראשי התיבות של מילים אלו מרכיבים את המילה "אלול", וסופי התיבות עולים למספר ארבעים (ארבע פעמים אות יו"ד), כנגד ארבעים יום מראש חודש אלול עד יום הכיפורים – "כי באלו ארבעים יום התשובה מקובלת להיות לבו קרוב אל דודו בתשובה ואז דודו קרוב לו לקבל תשובתו מאהבה" (משנה ברורה אורח חיים תקפא, א).
רמז נוסף שהמשנה ברורה מביא הוא הפסוק: "וּמָל השם אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ לְאַהֲבָה אֶת השם אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ" (דברים ל, ו). ראשי התיבות של המילים: "את לבבך ואת לבב" מרכיבים את המילה "אלול", רמז לכך שבחודש אלול הקדוש ברוך הוא מסייע ביד האדם להסיר את ערלת לבבו ומסייעים בידו מן השמים על התשובה.
רמז נוסף המופיע בספרי הקדמונים הוא הפסוק: "אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" (אסתר ט, כב), רמז לכך שבחודש אלול כדאי להרבות במעשים טובים בין איש לרעהו, בחסדים ובצדקה, כדי לאסוף כמה שיותר זכויות לקראת הדין בראש השנה. הנביא נחמיה בן חכליה (ח) אמר לעולי בבל בראש השנה: "לכו איכלו משמנים ושתו ממתקים ושילחו מנות לאין נכון לו, כי קדוש היום לאדוננו ואל תעצבו, כי חדוות השם היא מעוזכם" (נחמיה ח). בחודש אלול עלינו להתחזק בכל העניינים שבין אדם לחברו.
נתמקד ברמז נוסף, הקשור באופן ישיר לפרשתנו – פרשת שופטים.
אחד העניינים המובאים בפרשתנו הוא דינו של אדם שהרג את רעהו בשגגה ומבלי שימת לב.
דינו של ההורג בשגגה הוא גלות אל עיר מקלט. כלומר, אלוקים ציווה את משה לבנות שישה ערי מקלט ברחבי ארץ ישראל, כדי שכל מי שיהרוג נפש בשגגה, ינוס אל אחת מערי המקלט הללו. כל עוד שההורג נמצא בתחומי עיר המקלט אין רשות לאיש לפגוע בו, אולם בדרך, לפני שהגיע לעיר מקלט, או לחילופין אם יצא ממנה, היה עליו לחשוש לחייו מפני גואל הדם – קרוב משפחה של ההרוג, שרשאי היה להרוג אותו.
פרטי הדינים בעניין ערי מקלט רבים הם ואין כאן המקום להרחיב בהם, אולם ניגע בנקודה הרלוונטית עבורנו לחודש זה.
מצבו של מי שהרג אדם אחר בשגגה הוא לא פשוט. על אף שהוא לא חרג במודע מגבולות ההתנהגות הסבירה והרגילה, בכל זאת גרמו מעשיו לאובדן נפש. במקרה כזה, על אף העדר הזדון והכוונה, מוטלת עדיין אחריות במידת מה על שכמו של ההורג והוא נענש – הוא גולה. שבט לוי – השבט ש"אחראי" על הרוחניות בעם, גר בערי המקלט. הלווים לימדו את כל הגולים שבאו בתחומם תורה, חכמה ודעת. השהות בעיר המקלט שינתה את חיי האדם הגולה אל תוכה מן הקצה אל הקצה. הוא למד שם כיצד לחיות באופן מפוכח וזהיר יותר בעיקר בכל ענייני הרוח והנשמה.
פרשת הורג נפש בשגגה מופיעה במקום נוסף בתורה, ושם כתוב כך: "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה" (שמות כא, יג).
הגאון מוילנא כותב, שפסוק זה מדבר על שני אופנים ביחס להורג נפש בשגגה: א. "ואשר לא צדה". ב. "והאלוקים אינה לידו". כלומר, האופן הראשון הוא כפי שכותבת התורה במקום אחר: "ואשר יבוא את רעהו ביער לחטוב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת" (דברים יט, ה). שגגה זו גובלת במזיד, שהרי אילו חיי אנוש היו יקרים בעיניו כפי שמצופה מכל אדם, הוא היה בוחן ובודק את סביבותיו כראוי טרם החטיבה, וכך הוא לא היה בא לידי מצב שכזה. ביחס לאדם שכזה כותבת התורה "ואשר לא צדה", אין כאן צדיה (מלשון "לצוד") גמורה אבל גם אין כאן שוגג גמור, משום שהוא יכול היה להיות זהיר קצת יותר.
האופן השני הוא: "והאלוקים אנה לידו". כלומר, אדם שבאמת לא אשם כלל וכלל בהריגת האדם, והסיבה שההריגה עברה דרכו היא כי האלוקים אנה לידו. לאלוקים יש חשבונות וסיבה מוצדקת מדוע ההריגה הייתה צריכה לעבור דרך אותו אדם ספציפי. כמובן שהדברים נאמרים בזהירות רבה וכדאי לעיין בתלמוד במסכת מכות (י ע"ב), המרחיב מעט באותם חשבונות שמים.
כיצד כל זה קשור לחודש אלול?
בשם האר"י מובא, שהפסוק שהזכרנו: "וַאֲשֶׁר לֹא צָדָה וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה", מרמז אף הוא על חודש אלול – "וְהָאֱלֹהִים אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמְתִּי לְךָ " – ראשי תיבות אלול.
לכאורה, ביחס לשלושת הפסוקים הראשונים מבינים אנו כיצד הם קשורים לחודש אלול, וכפי שראינו שהם מרמזים על יחסי קרבה מיוחדים בין הבורא לברואיו, על הסרת ערלת הלב וחיזוק בעניינים שבין אדם לחברו, אולם מה הקשר בין מנוסת הרוצח אל עיר מקלט לבין חודש אלול?
ראיתי באחד מספרי המחשבה את ההסבר הבא. כל פעם שאדם חוטא, הוא בעצם כביכול סוג של "הורג נפש". החטא ממעיט מ"קומת" האדם, מצר ומצמצם את כוחה של הנשמה. יכול להיות שאדם אפילו אינו מודע לכך שנשמתו נפגמת ממעשיו הלא טובים, והוא בעצם "שוגג", אבל עליו לדעת שיש מישהו שנפגע מאותה "חתיכה" שנשרה מה"עץ", עץ החיים. הנשמה נפגעת ונפגמת מכל חטא, ועל האדם לשאת באחריות על מעשיו.
בראש השנה אדם מבקש מבורא עולם שיכתוב אותו ואת בני ביתו לשנה טובה. אולם בא "גואל הדם" – השטן, הוא מקטרג על האדם ודורש מהבורא שמאחר שהלה "שפך דם נשמתו", רוצה הוא ליטול נפשו במידה כנגד מידה. אי לכך, מעניק לנו הבורא אופציה של "עיר מקלט", זמן של "מקלט" רוחני אשר מי ש"בורח" אל תוכו ומנצל את הזמן כדי לחשוב יותר על עצמו, לשוב בתשובה ולהתחרט על מעשיו, ניצול הוא מקטרוגי "גואל הדם".
חודש אלול הוא מעין בריחה אל המרחב המוגן, בו יכולים אנו להסתתר מפני הסערות של חיינו ולערוך חשבון נפש אישי וכללי על ה"רצח הנשמתי" של יכולות שלא באו לידי ביטוי, על החמצות שהחמצנו בשנה החולפת ועל מעשים שפגמו באישיות שלנו. בחודש מיוחד זה יש לספוג את האווירה של המרחב המוגן של "עיר המקלט", וללמוד כיצד גוף ונשמה יכולים לחיות בהרמוניה מושלמת.
כל עניינו של אלול הוא עיר מקלט, הוא עיר שקולטת אותך במקום בו אתה נמצא.
"והאלוקים אנה לידו" – "אנה" מלשון "אני". האלוקים אנה לידנו את חודש אלול כדי שנשוב אל האני האמתי שלנו. אל הנשמה.
אדם שהרג בשגגה חשב אולי שאין לו עוד מקום – אולם השם ביצר לו מקום מיוחד.
זהו כל סודה של תשובה – "ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה".