מתוק האורלעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
נָתוֹן תִּתֵּן לוֹ וְלֹא יֵרַע לְבָבְךָ בְּתִתְּךָ לוֹ כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' (טו, י)
מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מְפַרְנְסָם?
הַקָּבָּ"ה מְצַוֶּה אֶת עַמּוֹ לַעֲזֹר לַעֲנִיִּים וּלְהַעֲנִיק לָהֶם בְּיָד רְחָבָה, וּמַבְטִיחַ שֶׁבִּזְכוּת הַנְּתִינָה הַזּוֹ הוּא יְבָרֵךְ אוֹתָם. הַבְטָחָה זוֹ מְלַמֶּדֶת, שֶׁהַקָּבָּ"ה אוֹהֵב אֶת הָעֲנִיִּים, רוֹצֶה לִדְאֹג לָהֶם וּלְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם, וּלְפִיכָךְ יֹאהַב גַּם אֶת כָּל מִי שֶׁיַּעֲזֹר לָהֶם.
וְלִכְאוֹרָה קָשֶׁה, אִם הַקָּבָּ"ה כָּל כָּךְ אוֹהֵב אֶת הָעֲנִיִּים, מַדּוּעַ הוּא הֵבִיא עֲלֵיהֶם קְשָׁיִים כָּאֵלּוּ? מַדּוּעַ הוּא עַצְמוֹ אֵינוֹ מְפַרְנֵס אוֹתָם, אֶלָּא גּוֹרֵם לָהֶם לִהְיוֹת נִתְמָכִים עַל יְדֵי הַנּוֹתְנִים וּתְלוּיִים בְּחַסְדֵיהֶם? מִשּׁוּם מָה צָרִיךְ אֶת הַתִּוּוּךְ הַזֶּה?
שְׁאֵלָה זוֹ שָׁאַל טוּרְנוּסְרוּפוּס הָרָשָׁע אֶת רַבִּי עֲקִיבָא בְּטֶרֶם רָצַח וְעִנָּה אוֹתוֹ, בְּסָרְקוֹ אֶת בְּשָׂרוֹ בְּמַסְרְקוֹת שֶׁל בַּרְזֶל: "אִם אֱלֹקֵיכֶם אוֹהֵב עֲנִיִּים, מִפְּנֵי מָה אֵינוֹ מְפַרְנְסָם?"
עָנָה לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא: "כְּדֵי לְהַצִּיל אוֹתָנוּ מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם".
בַּשּׁוּרוֹת הַבָּאוֹת נְנַסֶּה לַעֲמֹד עַל מַשְׁמָעוּת הַדְּבָרִים מִכַּמָּה הֶבֵּטִים.
הַצָּלַת הַנּוֹתְנִים
מֵאַחַר שֶׁהַקָּבָּ"ה דּוֹאֵג לַנּוֹתְנִים וְרוֹצֶה לְהַצִּילָם מִן הַגֵּיהִנֹּם, הוּא יָצַר בָּעוֹלָם מְצִיאוּת שֶׁל עֲנִיִּים הַזְּקוּקִים לִתְמִיכָה וּלְמַתָּת.
וְכָאן עָלֵינוּ לָשִׂים לֵב לִנְקֻדָּה חֲשׁוּבָה: הַקָּבָּ"ה אֵינוֹ דּוֹאֵג לַעֲשִׁירִים, אֶלָּא דּוֹאֵג לַנּוֹתְנִים, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא כָּל הָעֲשִׁירִים נוֹתְנִים הֵם, וּמְלֶאכֶת אֻמָּנוּת שֶׁל מַמָּשׁ הִיא גְּבִיַּת הַכֶּסֶף מֵהֶם…
הַמַּהֲרַ"ם מִלּוּבְּלִין זַצַ"ל זָקוּק הָיָה לִמְזֻמָּנִים רַבִּים עֲבוּר הֲקָמַת הַיְשִׁיבָה בְּלוּבְּלִין וְהַחְזָקָתָהּ הַשּׁוֹטֶפֶת, לְשֵׁם כָּךְ כִּתֵּת אֶת רַגְלָיו בֵּין בָּתֵּי הַגְּבִירִים בַּאֲמֵרִיקָה.
הוּא נָקַשׁ בְּדַלְתּוֹ שֶׁל גְּבִיר גָּדוֹל, אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ קִוָּה לְקַבֵּל סְכוּם יָפֶה. אַךְ מִיָּד כַּאֲשֶׁר הֵבִינוּ אֶת מַטְּרַת בּוֹאוֹ טָרְקוּ עַל פַּרְצוּפוֹ אֶת הַדֶּלֶת.
דָּפַק רַבִּי מֵאִיר שַׁפִּירָא שׁוּב עַל הַדֶּלֶת. "מַסְפִּיק", גָּעַר בּוֹ הֶעָשִׁיר, "כְּבָר אָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי לֹא…".
"אֲנִי הוֹלֵךְ מִפֹּה", הִבְהִיר רַבִּי מֵאִיר שַׁפִּירָא, "רַק רָצִיתִי לוֹמַר לְךָ שֶׁאֲנִי לֹא מְעֻבֶּרֶת".
"מָה?", נִבְהַל הֶעָשִׁיר מִן הָאֲמִירָה הַמּוּזָרָה, וּפָחַד שֶׁמָּא קִלֵּל אוֹתוֹ רַבִּי מֵאִיר, "מַה פֵּרוּשׁ?".
"אִם רוֹצֶה אַתָּה שֶׁאַסְבִּיר לְךָ, תְּשַׁלֵּם לִי"…
הֶעָשִׁיר, שֶׁלֹּא הִצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל סַקְרָנוּתוֹ, תָּרַם לוֹ בְּעַיִן יָפָה, וְהָרַב הִסְבִּיר: "לְעִתִּים אֲנִי בָּא לְבַיִת כָּלְשֶׁהוּ, פּוֹתְחִים לְפָנַי אֶת הַדֶּלֶת, מַכְנִיסִים אוֹתִי בְּכָבוֹד לַסָּלוֹן, מְבִיאִים מַשֶּׁהוּ לִשְׁתּוֹת, וּלְבַסּוֹף תּוֹרְמִים לִי עֲשָׂרָה דּוֹלָרִים. 'כַּפָּרָה עַל הַכֶּסֶף', אֲנִי מְהַרְהֵר אָז לְעַצְמִי, 'הָעִקָּר שֶׁכְּבוֹד הַתּוֹרָה הָיָה פֹּה, זֶה לְבַדּוֹ עִנְיָן גָּדוֹל'… לִפְעָמִים קוֹרֶה הַהֶפֶךְ: פּוֹתְחִים אֶת הַדֶּלֶת, רוֹאִים אוֹתִי וּמַשְׁאִירִים אוֹתִי בַּחוּץ, אַךְ הוֹלְכִים וְתוֹרְמִים לִי חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים דּוֹלָר. 'כַּפָּרָה עַל הַכָּבוֹד', אֲנִי אוֹמֵר, 'הָעִקָּר שֶׁקִּבַּלְתִּי כֶּסֶף'…
אֲבָל אֶצְלְךָ לֹא הָיָה לִי לֹא כֶּסֶף וְלֹא כָּבוֹד, וּשְׁתֵּי 'כַּפָּרוֹת' רַק מְעֻבֶּרֶת צְרִיכָה, אֲנִי אֵינֶנִּי מְעֻבֶּרֶת…".
אֶל הָאַדְמוֹ"ר רַבִּי יוֹאֵל מִסַּאטְמַר זַצַ"ל הִגִּיעַ אָדָם וְהֵרִים תְּרוּמָה שֶׁל אַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה דּוֹלָרִים לִצְדָקָה.
"מַדּוּעַ אַרְבָּעִים וְשִׁבְעָה?", שָׁאַל הָרַבִּי.
"הִנְנִי נוֹתֵן לִכְבוֹד הָרַבִּי, וְ'יוֹאֵל' בְּגִּימַטְרִיָּה שָׁוֶה אַרְבָּעִים וְשֶׁבַע".
"כָּאן בַּאֲמֵרִיקָה קוֹרְאִים לִי יוֹאֵלִ'ישׁ", הֵשִׁיב לוֹ הָאַדְמוֹ"ר מִנֵּיהּ וּבֵיהּ…
כַּיּוֹצֵא בְּכָךְ אָמַר פַּעַם רַב לְאָדָם שֶׁהִבְטִיחַ לִתְרֹם עֶשֶׂר פְּעָמִים חַ"י – "מוּטָב שֶׁתִּתֵּן פַּעַם אַחַת 'מֵ"ת', מֵאֲשֶׁר עֶשֶׂר פְּעָמִים 'חַ"י'"…
בְּמַרְבִּית הַמִּקְרִים, דַּוְקָא אֲנָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶם – נוֹתְנִים בְּעַיִן יָפָה יוֹתֵר.
לְמַסְקָנָה זוֹ, הִגִּיעַ הַמַּהֲרַ"ם שַׁפִּירָא לְאַחַר הַסִּבּוּב שֶׁעָרַךְ בְּבָתֵּי הַגְּבִירִים – הַגְּבִירִים אֵינָם נוֹתְנִים כָּל כָּךְ, וְאִלּוּ אֲנָשִׁים הַנִּמְנִים עַל הַמַּעֲמָד הַנָּמוֹךְ וְהַבֵּינוֹנִי, הַנּוֹתְנִים כָּל אֶחָד כְּפִי יְכָלְתּוֹ, הֵם אֵלּוּ שֶׁזּוֹכִים לָתֵת וּלְהַחְזִיק תּוֹרָה.
"כָּעֵת הֵבַנְתִּי", אָמַר, "מַדּוּעַ אוֹמֵר דָּוִד הַמֶּלֶךְ (תְּהִלִּים קמו, ג) 'אַל תִּבְטְחוּ בִנְדִיבִים בְּבֶן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ תְשׁוּעָה'? – אֵין לִבְטֹחַ בִּנְדִיבִים שֶׁיִּתְּנוּ, וְרַק בֶּן אָדָם שֶׁאֵין לוֹ – מִמֶּנּוּ תָּבוֹא הַיְשׁוּעָה!".
רֶמֶז נָאֶה לְכָךְ אָנוּ מוֹצְאִים בְּדִבְרֵי הַ"לֶחֶם לְפִי הַטַּף": 'עָשִׁיר' בְּגִימַטְרִיָּה שָׁוֶה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וּשְׁמוֹנִים, 'עָנִי' בְּגִימַטְרִיָּה שָׁוֶה מֵאָה וּשְׁלֹשִׁים, וְהַהֶפְרֵשׁ בֵּינֵיהֶם הוּא אַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים, הַשָּׁוֶה בְּגִימַטְרִיָּה לַמִּלָּה 'תֵּן'…
דְּהַיְנוּ, הַהֶבְדֵּל בֵּין הֶעָשִׁיר לֶעָנִי הוּא בְּמִדַּת הַ'תֵּן' שֶׁלָּהֶם – מִי שֶׁנּוֹתֵן הוּא עָשִׁיר, וּמִי שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן הוּא עָנִי, מִבְּלִי שֶׁתִּהְיֶה חֲשִׁיבוּת לְמַצַּב חֶשְׁבּוֹן הַבַּנְק שֶׁלָּהֶם.
וְאֵלּוּ שֶׁזּוֹכִים לָתֵת – הֲרֵיהֶם נִצָּלִים מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם!