ראה| אי מתן הלוואה – חיסרון בביטחון

בפרשה יש את המצווה של שמיטת כספים, שהשמיטה משמטת את כל החובות של הלווים למלווים. אך כדי שלא יהיה מצב שאנשים לא ילוו כסף לחבריהם לפני שנת השמיטה, מזהירה התורה [ט"ו, ט'] "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו".

ולכאורה צריך להבין, למה אדם שלא רוצה להלוות לחבירו כסף לפני שנת השמיטה נקרא "בליעל", הרי יש לו טענה צודקת, הוא לא רוצה להפסיד את הכסף שלו על ידי שהוא מלווה לעני והשמיטה תשמט את החוב?

ושמעתי להסביר, עצם זה שהאדם לא רוצה להלוות לעני כסף כי הוא מפחד שהכסף לא יחזור אליו, זה מראה שיש לו חיסרון במידת הביטחון בה', כי הרי "כשם שמזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה כך חסרונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה" [בבא בתרא י'.], וממה נפשך, אם הכסף הזה לא מגיע לו, לפחות שיקיים בזה מצווה, ואם זה מגיע לו, אז הוא יקבל את זה בחזרה ממקום אחר, כי ממצוות – ובמיוחד צדקה וחסד – לא מפסידים.

וזה הסיבה שאדם כזה נקרא בלשון התורה "בליעל" – בלי עול, אין לו את עול מלכות ה' והוא לו בוטח בקדוש ברוך הוא, וזה מה שהפסוק ממשיך "והיה בך חטא", שהסיבה שהוא לא רוצה להלוות לעני זה מראה על חיסרון פנימי שיש לו – חיסרון האמונה (שהרי המילה חטא הוא לשון חיסרון, כמו שמסביר רש"י על הפסוק [בראשית ל"א, ל"ט] "אנכי אחטנה" – "חטאים חסרים").

אמנם, אם האדם ישכיל להלוות לעני כסף, למרות ש"קרבה שנת השבע שנת השמיטה", אומרת התורה [פסוק י'] "נתון תתן לו וכו' כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' אלקיך וגו'", כי בזה שהוא נותן לעני, הוא מראה שהוא בוטח בקדוש ברוך הוא ולכן יזכה, מידה כנגד מידה, שהקדוש ברוך הוא יברכו בכל מעשיו ולא יחסר לו דבר מאותה נתינה.