הרב משה שינפלדהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
בפרשת "ראה" מוזכרות יותר מחמישים מצוות עשה ולא תעשה.
אחת המצוות המוזכרות בפרשה היא המצווה הבאה:
"כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר, נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ, מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם הַקְּרֹבִים אֵלֶיךָ אוֹ הָרְחֹקִים מִמֶּךָּ מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ. לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו. כִּי הָרֹג תַּהַרְגֶנּוּ, יָדְךָ תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשׁוֹנָה לַהֲמִיתוֹ וְיַד כָּל הָעָם בָּאַחֲרֹנָה" (דברים יג, ז-יב).
בפשטות, פסוקים אלו עוסקים ביהודי המסית יהודי אחר לעבוד עבודה זרה. נשים לב שהתורה מבליטה את היחסים הקרובים ביותר, את קשרי הדם, הנישואין והידידות והיא מייחסת להם ערך רב, משום שהשפעתם על נפש האדם הינה גדולה מאוד. דווקא משום כך מבקשת התורה להבטיח את הנאמנות להשם מול הקשרים האמיצים והמוצדקים האלה.
ה"אור החיים" הקדוש לומד את הפסוקים הללו גם על פי דרך הרמז והוא מבאר, שפסוקים אלו עוסקים בעניינו של המסית הגדול ביותר שקיים בעולם – מסית פנימי החבוי בתוך כל אדם – היצר הרע. כל רצונו ושאיפותיו של היצר הרע הוא להסיט את האדם מדרך הישר – "בפרשה זו רמז השם הערה גדולה באופני ההסתה הבאה לאדם מעצמו, להטותו מדרך הטוב והישר".
ההסתה הבאה לאדם מעצמו מחולקת לארבעה אופנים:
הראשון – מסית המלווה את האדם מרגע לידתו. התלמוד (סנהדרין צא ע"ב) כותב על הפסוק: "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ" (בראשית ד, ז), שעוד כשאדם נמצא ב"פתח" העולם, ברגע הראשון של חייו, ה"חטאת" כבר רובץ לידו, דרוך ומוכן לפעולה, בניסיון להסית ולהפיל אותו בכל דרך אפשרית (סנהדרין צא ע"ב).
"מסית" זה מלווה את האדם עד נשמת חייו האחרונה.
השני – כשאדם עובר עבירה, הוא קונה לעצמו קטגור – "העושה מצווה אחת, קונה לו פרקליט אחד, והעובר עבירה אחת קונה לו קטגור אחד" (אבות ד, יא). מכל מצווה שאדם עושה בחייו נברא מלאך, אשר תפקידו להמליץ טוב בעדו "ולהזכיר" לפני הבורא את זכותו בעת קטרוג. מנגד, מכל עבירה נברא מלאך, אשר תפקידו לקטרג על עושה העבירה ולהזכיר עוונותיו בעת משפט.
אותו קטגור מנסה לגרור את האדם לעבור עבירות נוספות, כך שחוץ מהיצר הרע "הרגיל" הפועל באדם מרגע לידתו, כאשר אדם חוטא נולד בנפשו כוח רוחני "חדש" שחפץ להרשיע אותו, וכפי שכותבת המשנה "עבירה גוררת עבירה" (אבות ד, ב).
השלישי – טבע האדם הוא להתרגל למעשים. כאשר אדם נוטה במעשיו לדרך לא טובה, הוא מרגיל את נפשו למעשים שליליים. אם כן, חוץ מהיצר הרע "הרגיל" וחוץ מהכוח הרוחני שנולד בעקבות מעשיו, הוא נאלץ להתמודד מול כוח ההרגל אשר הרגיל את גופו ונפשו למעשים שליליים. ככל שהוא יחזור וישנה בחטאו כך יהיה לו קשה יותר להיגמל ממעשיו ולשוב אל דרך הישר.
הרביעי, והוא החמור מכולם, שאדם הגיע למצב בו החטא קנה מקום בנפשו באופן שהוא הפך לחלק בלתי נפרד ממנו – "שנפשו תתחבר ותשתתף עם חלק הרע ותשווה לו בטבעה, וזה הוא גמר החלט נפש אדם לכפור בעיקר ולעבוד עבודה זרה" (אור החיים). האדם והחטא הפכו למאוחדים.
כנגד ארבעה אופנים אלו, אומרת התורה כך:
"כי יסיתך אחיך" – "אחיך" מלשון איחוי וחיבור – "הוא חלק הרע שהוא מתאחה עם האדם מתחילתו קודם בואו בעולם". כלומר, "האח" המסית עליו מדברת התורה, הוא אותו יצר הרע שהקדוש ברוך הוא ברא בטבע האדם. זהו האופן הראשון שהזכרנו.
התורה קוראת לכוח זה "אחיך בן אמך", משום שהתורה אומרת לנו מהיכן הגיע אותו אח לצרה זה, מ"בן אמך" – חווה, שהיא "אם כל חי" (בראשית ג, כ). חווה בחטאה (חטא עץ הדעת) גרמה לתערובת ולאיחוי של הטוב עם הרע.
כנגד האופן השני, כותבת התורה: "או בנך או בתך". "בנך או בתך" הם תולדות המעשים הרעים של האדם, וכפי שכותב הנביא על החטאים: "בנים זרים" (הושע ה, ז). אלו הקטגורים שהזכרנו.
(ה"אור החיים" מוסיף, שהתורה מזכירה גם "בנך" וגם "בתך" – זכר ונקבה, משום שיש עבירות חמורות המולידות קטרוג חזק – "בנך", ויש עבירות המולידות קטרוג חלש יותר – "בתך")
כנגד האופן השלישי, כותבת התורה "אשת חיקך". זהו משל לאדם שאימץ אל חיקו כוח זר ותכונה שלילית. כלומר, כשם שאישה היא הדבר הקרוב ביותר שיש לאדם, אולם היא ישות בפני עצמה ואדם יכול להיפרד ממנה באמצעות גט, כך גם ישנם סוגי חטאים שאדם הורגל אליהם והם הפכו להיות חלק משגרת חייו, אולם אם אדם יתאמץ הוא יקבל כוחות משמים להיפרד מהם.
כנגד האופן הרביעי אומרת התורה "רעך אשר כנפשך". כלומר, התכונה הרעה הפכה להיות ממש חלק בלתי נפרד מנפשו. "רעך אשר כנפשך", זה הפך להיות חלק מנפשך.
אלו ארבעת האופנים המסיתים את האדם.
ממשיכה התורה ואומרת: "בסתר לאמור". כל המסיתים הללו באים אליך בסתר.
למילה "בסתר" יש משמעות חשובה. נשים לב שכל המסיתים מראים עצמם כ"קרובי משפחה" – אחיך, בן אמך, בנך, בתך ואשת חיקך. המסית הפנימי לא מסית בגלוי, הוא לא בא אליך כאויב מוצהר. הוא מגיע בסתר. כלפי חוץ הוא מראה עצמו כאוהב, אולם בתוך תוכו הוא אויב מר. הוא מסתתר מאחורי מעטה ידידות ומשכנע אותך שהוא מסית אך ורק לטובתך, ולפעמים הוא מגיע אפילו עם טענות "לשם שמים". התורה מבקשת מהאדם לבדוק היטב את אותם "חברים טובים", ולגלות את הרעל המסתתר מאחורי מסך הידידות.
מה היצר הרע אומר לאדם? "נלכה ונעבדה אלוהים אחרים אשר לא ידעתם אתה ואבותיך". תנסה משהו חדש, שלא אתה ולא אבותיך שמעתם עליו. הפעם כדאי לך לחטוא, זה משהו מיוחד. אם אבות אבותיך היו טועמים ממה שאני מציע לך, אני בטוח שהם לא היו מקבלים על עצמם את מצוות השם.
מזהירה התורה ואומרת: "לא תאבה לו ולא תחוס עינך עליו ". אל תקבל את דבריו, אל תרחם עליו.
"ולא תכסה עליו" – כאן מונח יסוד חשוב.
אם אתה מרגיש שאינך מסוגל להתמודד לבדך מול הניסיון – אל תכסה את ההתמודדות שלך, אלא תודיע עליה לאוהביך ותתייעץ עמם כיצד להצליח במאבק. כשאדם מתייעץ עם חבריו האמתיים, הדבר יכול להקל עליו בניצחונו על היצר הרע, משום שהוא לא רוצה להיראות "חלש" בעיניהם, וזה נותן כוח נוסף להתגבר על היצר.
התלמוד (קידושין פא ע"א) מספר על אחד מגדולי הדור, רב עמרם חסידא, שכמעט והוא נכשל בעוון חמור, וכאשר חש שאין הוא יכול להתגבר על יצרו החל לצעוק: "נוּרָא בֵי עַמְרָם! נוּרָא בֵי עַמְרָם!" או בשפה שלנו: שריפה! שריפה!. מיד נזעקו אנשים אל ביתו וכך ניצל מלעבור עבירה. רבי עמרם השתמש בפחד מבושה כדי להימנע מעבירה.
כמובן עדיף לאדם להצליח להתמודד עם עצמו מבלי עזרת ידידיו, וכפי שממשיכה התורה: "ידך תהיה בו בראשונה להמיתו". יש לך את היכולת "להמית" את אותו מסית, ורק אם אתה לא מצליח להמית אותו לבדך, אזי "ויד כל העם באחרונה" – פנה לסיוע מחבריך.
פרשת "ראה" היא בדרך כלל שבת מברכים חודש אלול, חודש הטהרה, הרחמים והסליחות. לקראת חודש אלול, עלינו לזהות את המסיתים אשר בקרבנו בבחינת "סור מרע", ולהרבות בעשיית מצוות וביצירת סנגורים שימליצו עלינו לטובה בראש השנה הבא עלינו לטובה.