מתוק האורהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
…וְדִי זָהָב (א, א)
כָּתַב בַּסֵּפֶר "אִגֶּרֶת הַטִּיּוּל", כִּי הַתֵּבָה "זָהָב" הִיא רָאשֵׁי תֵּבוֹת לִשְׁלֹשׁ הַבְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁבְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן, שֶׁהֵן מִדְּאוֹרַיְתָא: זָן, הָאָרֶץ, וּבוֹנֶה יְרוּשָׁלַיִם.
וְלִכְאוֹרָה, הַקֶּשֶׁר בֵּין בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לְחֵטְא הָעֵגֶל אֵינוֹ מוּבָן.
כָּתַב בַּסֵּפֶר "טִיּוּל בַּפַּרְדֵּס" לְהַסְבִּיר זֹאת, עַל פִּי דִּבְרֵי הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת בְּרָכוֹת (כ ע"ב), וְזֶה לְשׁוֹנָהּ: "אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: 'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כָּתוּב בְּתוֹרָתְךָ (דְּבָרִים י, יז): אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד', וַהֲלֹא אַתָּה נוֹשֵׂא פָּנִים לְיִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב (בַּמִּדְבָּר ו, כו): 'יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ'. אָמַר לָהֶם: 'וְכִי לֹא אֶשָּׂא פָּנִים לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכָּתַבְתִּי לָהֶם בַּתּוֹרָה (דְּבָרִים ח, י): וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ, וְהֵם מְדַקְדְּקִים עַל עַצְמָם עַד כְּזַיִת וְעַד כַּבֵּיצָה'".
הָעוֹלֶה מִדִּבְרֵי הַגְּמָרָא הוּא, כִּי הַקָּבָּ"ה מוּכָן לָשֵׂאת לָנוּ פָּנִים וּלְכַפֵּר עַל כָּל חֲטָאֵינוּ, וַאֲפִלּוּ עַל חֵטְא הָעֵגֶל הָרָמוּז בַּמִּלִּים "וְדִי זָהָב" (רַשִׁ"י), וְכָל זֹאת הוּא רַק מִפְּנֵי שֶׁאָנוּ מְדַקְדְּקִים בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן. וְהֵיכָן רְמוּזָה בִּרְכַּת הַמָּזוֹן בְּחֵטְא הָעֵגֶל? בַּמִּלָּה "זָהָב", שֶׁהִיא רָאשֵׁי תֵּבוֹת שֶׁל שְׁלֹשׁ הַבְּרָכוֹת מִדְּאוֹרַיְתָא שֶׁיֶּשְׁנָן בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן.
*
עוֹד בָּעִנְיָן הַנִּרְמָז בַּמִּלָּה זָהָב:
בִּתְרוּמַת הַמִּשְׁכָּן נֶאֱמַר (שְׁמוֹת כה, ג), כִּי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהָבִיא "זָהָב וְכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת". וְהִנֵּה, כָּל אֶחָד מֵהֶחֳמָרִים הַלָּלוּ, מְרַמֵּז עַל נְתִינָה מִסּוּג שׁוֹנֶה.
זָהָב, רָאשֵׁי תֵּבוֹת: זֶה הַנּוֹתֵן בָּרִיא.
כֶּסֶף, רָאשֵׁי תֵּבוֹת: כְּשֶׁיֵּשׁ סַכָּנָה – פּוֹתֵחַ (יָדוֹ).
נְחֹשֶׁת, רָאשֵׁי תֵּבוֹת: נְתִינַת חוֹלֶה שֶׁאָמַר תְּנוּ.
אִם כֵּן "זָהָב" מְרַמֵּז עַל הַנְּתִינָה הַטּוֹבָה, שֶׁמַּקְפִּיד תָּמִיד עַל נְתִינַת צְדָקָה, גַּם אִם אֵינוֹ שָׁרוּי בְּסַכָּנָה אוֹ בְּחֹלִי קָשֶׁה. וְעַל כָּךְ מְרַמֶּזֶת לָנוּ הַתּוֹרָה בְּאָמְרָהּ "וְדִי זָהָב", כְּלוֹמַר, שֶׁבִּזְכוּת מַתַּן הַצְּדָקָה שֶׁל זָהָב – זֶה הַנּוֹתֵן בָּרִיא, זָכִינוּ שֶׁהַקָּבָּ"ה מָחַל לָנוּ עַל חֵטֵא הָעֵגֶל. וְאָמְנָם, זֶהוּ גַּם סִיּוּמָהּ שֶׁל הַפְטָרַת פָּרָשָׁה זוֹ: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה" (יְשַׁעְיָה א, כז), הַנָּבִיא מְבַשֵּׂר לָנוּ שֶׁזְּכוּתָהּ שֶׁל מִצְוַת צְדָקָה תַּעֲמֹד לָנוּ לְבִיאַת גּוֹאֵל צֶדֶק.