מתוק האוררַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד (ד, ט)
מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מַזְהִיר אֶת כְּלַל יִשְׂרָאֵל פֶּן יִשְׁכְּחוּ אֶת דֶּרֶךְ ה', וְעַל אַף כָּל הַטּוֹבוֹת שֶׁגָּמַל עִמָּם, וְהַנִּסִּים הַמֻּפְלָאִים שֶׁעָשָׂה לָהֶם, יַטּוּ אֶת לִבָּם מֵאַחֲרָיו.
בְּהֶמְשֵׁךְ הַפְּסוּקִים אוֹמֵר מֹשֶׁה (שָׁם, כא-כג): "וַה' הִתְאַנַּף בִּי עַל דִּבְרֵיכֶם וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת הַיַּרְדֵּן וּלְבִלְתִּי בֹא אֶל הָאָרֶץ הַטּוֹבָה… כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת, אֵינֶנִּי עֹבֵר אֶת הַיַּרְדֵּן וְאַתֶּם עֹבְרִים וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה… הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּכֶם…".
וְקָשֶׁה, לִכְאוֹרָה הַפְּסוּקִים "וַה' הִתְאַנַּף בִּי" וְ"כִּי אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת" אֵינָם קְשׁוּרִים לַפְּסוּקִים שֶׁלִּפְנֵיהֶם וְלַפְּסוּקִים שֶׁלְּאַחֲרֵיהֶם? מַדּוּעַ, אֵפוֹא, בֵּין הָאַזְהָרוֹת עַל שִׁכְחַת ה' מְצַיֵּן מֹשֶׁה רַבֵּנוּ גַּם אֶת מַה שֶּׁנִּגְזַר עָלָיו בְּאֹפֶן אִישִׁי, אֲשֶׁר בְּשֶׁל כָּךְ הוּא מָנוּעַ מִכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל?
הַ"קְהִלַּת יִצְחָק" מְבָאֵר אֶת הַדְּבָרִים בְּאֶמְצָעוּת הַסִּפּוּר הַבָּא:
בְּטֶרֶם הִתְמַנָּה רַבִּי יְהוֹנָתָן זַצַ"ל לאב"ד בָּעִיר פְּרָאג, שִׁמֵּשׁ כְּרַב בְּעִיר קְטַנָּה. בְּמַהֲלַךְ שְׁנוֹת כְּהֻנָּתוֹ יִסֵּד חֲבָרוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁל כָּל מִינֵי צְדָקָה וָחֶסֶד, תִּקֵּן תַּקָּנוֹת רַבּוֹת לְתוֹעֶלֶת בְּנֵי הָעִיר וְנָפַח בָּהּ רוּחַ חַיִּים, עַד שֶׁהָפְכָה לְעִיר מְפֻרְסֶמֶת לְשֵׁם וְלִתְהִלָּה בְּכָל רַחֲבֵי הַסְּבִיבָה.
בִּרְבוֹת הַיָּמִים הִגִּיעַ שִׁמְעוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוֹנָתָן גַּם לִפְרָאג הַגְּדוֹלָה, וְהוּא קִבֵּל לְיָדָיו כְּתַב רַבָּנוּת, הַמַּזְמִין אוֹתוֹ לְכַהֵן פְּאֵר כְּאַבַּ"ד פְּרָאג. עִם קַבָּלַת הַמִּכְתָּב קָרָא הָרַב לְפַרְנְסֵי עִירוֹ וּלְמַנְהִיגֵיהֶם, וְהֶרְאָה לָהֶם אֶת כְּתַב הָרַבָּנוּת שֶׁהִגִּיעַ אֵלָיו. הַפַּרְנָסִים הִתְבּוֹנְנוּ בָּאִגֶּרֶת בִּשְׁתִיקָה וְלֹא אָמְרוּ מְאוּמָה, לֹא נִסּוּ לְדַבֵּר עַל לִבּוֹ שֶׁלֹּא לִנְטֹשׁ אוֹתָם, לֹא הִצִּיעוּ לוֹ לְהַעֲלוֹת אֶת מַשְׂכֻּרְתּוֹ, וְלֹא הֶרְאוּ כָּל סִימָן שֶׁל צַעַר עַל הָעֲזִיבָה הַצְּפוּיָה.
הָרַב, שֶׁלֹּא נִתְקַל בְּהִתְנַגְּדוּת כָּלְשֶׁהִי, שָׁלַח אֶת הַסְכָּמָתוֹ לִפְרָאג, וְקָבַע מוֹעֵד לַעֲזִיבַת הַמָּקוֹם.
בְּבוֹא הַיּוֹם הִגִּיעוּ כַּמָּה עֲגָלוֹת מִפְּרָאג וְנִצְּבוּ לְיַד פֶּתַח בֵּית הָרַב, הָעֶגְלוֹנִים נָחוּ מִטֹּרַח הַדֶּרֶךְ וְהֶאֱכִילוּ אֶת סוּסֵיהֶם, וּלְאַחַר מִכֵּן הֵחֵלּוּ לְהַעֲמִיס עֲלֵיהֶן אֶת כָּל סִפְרֵי הָרַב, כְּלֵי הַבַּיִת שֶׁלּוֹ, הַבְּגָדִים וּשְׁאָר צְרָכָיו.
בְּכָל מֶשֶׁךְ אוֹתוֹ זְמַן, לֹא נָקַשׁ אִישׁ מִבְּנֵי הָעִיר עַל דֶּלֶת הָרַב, לֹא בִּקֵּשׁ לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ בְּלֶכְתּוֹ וְלֹא הִבִּיעַ אֶת צַעֲרוֹ עַל עֲזִיבָתוֹ.
הַדָּבָר חָרָה לְרַבִּי יְהוֹנָתָן, וּבְטֶרֶם צֵאתוֹ מִן הָעִיר, הוֹרָה לִמְשַׁמְּשׁוֹ לְכַנֵּס אֶת כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר, מֵאַחַר וּמְבַקֵּשׁ הוּא לָשֵׂאת לִפְנֵיהֶם דְּרָשַׁת פְּרִידָה.
בַּשָּׁעָה הַיְעוּדָה הִתְקַבְּצוּ כֻּלָּם לְבֵית הַכְּנֶסֶת, הָרַב עָלָה עַל בִּימַת בֵּית הַכְּנֶסֶת וְנָשָׂא דְּרָשָׁה חוֹצֶבֶת לַהֲבוֹת אֵשׁ, כַּיָּאֶה לְגָאוֹן כְּמוֹתוֹ. בְּתוֹךְ דְּבָרָיו אָמַר כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים אֶת הַדְּבָרִים הַבָּאִים:
"הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תַּעַזְבוּ אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם וְתַמְרוּ עֵינֵי כְּבוֹדוֹ, חָלִילָה. הִזָּהֲרוּ לְבַל תִּשְׁכְּחוּ כָּל גְּמוּלָיו עֲלֵיכֶם, וְלֹא תַּעֲשׂוּ דָּבָר נֶגֶד רְצוֹנוֹ, חָלִילָה. רַק בּוֹ תִדְבָּקוּן, וְאוֹתוֹ תַּעַבְדוּ לְטוֹב לָכֶם כָּל הַיָּמִים סֶלָה".
כְּשֶׁסִּיֵּם אֶת הַדְּרָשָׁה, נִגְּשׁוּ אֵלָיו רָאשֵׁי הָעִיר וְשָׁאֲלוּ: רַבֵּנוּ, מָה רָאִיתָ בָּנוּ שֶׁדִּבַּרְתָּ אֵלֵינוּ דְּבָרִים קָשִׁים כָּאֵלּוּ כַּמָּה פְּעָמִים? וְכִי יַעֲלֶה עַל הַדַּעַת שֶׁנִּטֹּשׁ אֱמוּנַת אֲבוֹתֵינוּ?
נַעֲנָה הָרַב וְאָמַר: אֹמַר לָכֶם אֶת סִבַּת הַדָּבָר. בְּמַהֲלַךְ שְׁנוֹת כְּהֻנָּתִי דָּאַגְתִּי לִפְעֹל אֶצְלְכֶם רַבּוֹת, תִּקַּנְתִּי כַּמָּה תַּקָּנוֹת טוֹבוֹת, וְיִסַּדְתִּי כַּמָּה חֲבָרוֹת שֶׁל צְדָקָה וָחֶסֶד. לְתֻמִּי, דִּמִּיתִי בְּלִבִּי, שֶׁלֹּא תָּנִיחוּ לִי לַעֲזֹב אֶתְכֶם בְּקַלּוּת, אוּלָם אַתֶּם הִתְעַלַּמְתֶּם מִכָּל מַעֲשַׂי, לֹא הִבַּעְתֶּם אֶת צַעַרְכֶם עַל עֲזִיבָתִי הַצְּפוּיָה, וְלֹא זוֹ בִּלְבַד, אֶלָּא שֶׁגַּם כָּעֵת, בְּטֶרֶם נְסִיעָתִי, אִישׁ מִכֶּם לֹא נִגַּשׁ לְהִפָּרֵד…
בְּכָל מָקוֹם נָהוּג, שֶׁכַּאֲשֶׁר רוֹצֶה הָרַב לַעֲזֹב אֶת אַנְשֵׁי עִירוֹ, הַלָּלוּ מְקַצְּצִים אֶת רַגְלֵי הָעֲגָלוֹת וְקוֹרְעִים אֶת רִסְנֵי הַסּוּסִים – וְכָאן לֹא הִתְרַחֵשׁ מְאוּמָה.
בּוֹשׁ הִנְנִי מֵאַנְשֵׁי פְּרָאג, כְּשֶׁיִּשְׁמְעוּ מִפִּי הָעֶגְלוֹנִים שֶׁלֹּא נַעֲשָׂה דָּבָר עִם הָרַב קֹדֶם נְסִיעָתוֹ, וּכְדַי בִּזָּיוֹן וָקֶצֶף…
נוֹכַחְתִּי, אֵפוֹא, לָדַעַת, כִּי הִנְּכֶם אֲנָשִׁים כְּפוּיֵי טוֹבָה, וְהִנֵּה, כְּפִיּוּת טוֹבָה הִנָּהּ מִדָּה רָעָה, גְּרוּעָה וּמְגֻנָּה מְאֹד, וְהִיא מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לִבְעֹט בַּקָּבָּ"ה וְלִכְפֹּר בְּטוֹבָתוֹ!
הֲלֹא קַל וָחֹמֶר הוּא, אִם כּוֹפֵר הוּא בְּטוֹבָה שֶׁקִּבֵּל מֵאָדָם אַחֵר, אֲשֶׁר אוֹתָהּ הִצְלִיחַ לִרְאוֹת בְּעֵינָיו, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁיִּהְיֶה כְּפוּי טוֹבָה נֶגֶד שְׁמוֹ יִתְעַלֶּה, אֲשֶׁר מַרְבִּית טוֹבוֹתָיו טְמוּנוֹת וְנִסְתָּרוֹת הֵן מִבְּנֵי אָדָם, מְכֻסּוֹת בַּעֲטִיפַת טֶבַע, וְלֹא מֻרְגָּשׁוֹת כְּטוֹבוֹת בְּנֵי הָאָדָם.
לְפִיכָךְ – סִיֵּם הָרַב – מָצָאתִי לְנָכוֹן לְהַזְהִיר אֶתְכֶם שׁוּב וָשׁוּב מִפְּנֵי נְטִישַׁת אֱמוּנַת אֲבוֹתֵיכֶם!
מֶסֶר דּוֹמֶה מוֹצְאִים אָנוּ אֵצֶל מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר נוֹשֵׂא הוּא מִדַּבְּרוֹתָיו לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּעָמְדָם לַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן. הַמִּדְרָשׁ מְסַפֵּר (דְּבָרִים רַבָּה פָּרָשָׁה ג') שֶׁמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ הִזְכִּיר לִפְנֵיהֶם אֶת כָּל הַפְּעָמִים שֶׁבִּקֵּשׁ עֲלֵיהֶם סַנֵּגוֹרְיָה: בְּחֵטְא הָעֵגֶל, כְּשֶׁבִּקֵּשׁ הַקָּבָּ"ה לְכַלּוֹתָם, בְּחֵטְא הַמְרַגְּלִים, בְּחֵטְא הַמִּתְאוֹנְנִים וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלּוּ.
סָבוּר הָיָה מֹשֶׁה, שֶׁמִּכֹּחַ הַכָּרַת הַטּוֹב שֶׁלָּהֶם כְּלַפָּיו, הֵם יַעַמְדוּ וִיבַקְּשׁוּ עָלָיו רַחֲמִים, וְיַפְצִירוּ בַּקָּבָּ"ה שֶׁיִּכָּנֵס עִמָּם לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, אוּלָם הֵם לֹא הֵבִינוּ זֹאת וְלֹא הִתְפַּלְּלוּ עָלָיו.
בָּא, אֵפוֹא, מֹשֶׁה וְכוֹפֵל וְשׁוֹנֶה אֶת אַזְהָרָתוֹ שֶׁלֹּא לַעֲזֹב אֶת ה' אַחֲרֵיהֶם, וּמוֹסִיף לוֹמַר אֶת טַעֲמָהּ שֶׁל אוֹתָהּ אַזְהָרָה:
"וַה' הִתְאַנַּף בִּי… וַיִּשָּׁבַע לְבִלְתִּי עָבְרִי אֶת הַיַּרְדֵּן", אֲנִי נֶעֱנַשְׁתִּי קָשׁוֹת וּזְכוּת הַכְּנִיסָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא נִתְּנָה לִי, אוּלָם אַתֶּם לֹא בִּקַּשְׁתֶּם עָלַי רַחֲמִים שֶׁאֶכָּנֵס עִמָּכֶם, וּבְשֶׁל כָּךְ סוֹפִי הוּא שֶׁ"אָנֹכִי מֵת בָּאָרֶץ הַזֹּאת אֵינֶנִּי עוֹבֵר…", וְאִלּוּ אַתֶּם, אֲשֶׁר זְכִיתֶם לְהִנָּצֵל מִכְּלָיָה בִּזְכוּת תְּפִלּוֹתַי הָרַבּוֹת עֲלֵיכֶם, הֲלֹא הִנְּכֶם "עֹבְרִים וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ".
מִכָּךְ, רוֹאֶה אֲנִי כִּי כְּפוּיֵי טוֹבָה אַתֶּם, וּלְפִיכָךְ נָקֵל לָכֶם לְהַגִּיעַ, חָלִילָה, לִבְעֹט בִּשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּבָּ"ה, וְזֶה טַעֲמָהּ שֶׁל הָאַזְהָרָה "הִשָּׁמְרוּ לָכֶם פֶּן תִּשְׁכְּחוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹקֵיכֶם".