הרב מאיר אסטריקהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
"כי ירושה לעשיו נתתי את הר שעיר" (פרק ב פס' ה) וכתב רש"י "ירושה לעשיו – מאברהם, עשרה עממים נתתי לו, שבעה לכם וקיני וקנזי וקדמוני הן עמון ומואב ושעיר, אחד מהם לעשו והשנים לבני לוט, בשכר שהלך אתו למצרים ושתק על מה שהיה אומר על אשתו, אחותי היא".
ויש להעיר, שעל הכתוב (בראשית יב טז) "ויהי בשחת אלוקים את ערי הככר ויזכר אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה" (שם יט כט) פירש רש"י "מהו זכירתו של אברהם על לוט, נזכר שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה אחותי היא ולא גלה הדבר שהיה חס עליו לפיכך חס הקב"ה עליו". וכיון שכבר קיבל לוט את שכרו במה שניצל מהפיכת סדום, מדוע זכה לתגמול נוסף של שתי ערים.
ובעיקר מה שקיבל לוט שכר על שתיקתו תמהו המפרשים מה הגדוּלה בכך ששתק, והרי אברהם היה דודו ומיטיבו, וכל רכושו היה בזכותו של אברהם, כפי שפירש"י עה"פ (שם יג ה) "וגם ללוט ההולך את אברהם היה צאן ובקר ואהלים" – "מי גרם שיהיה לו זאת, הליכתו עם אברהם". וא"כ מה הגדלות מצד לוט שלא הלשין על אברהם כדי שיהרגוהו, וכן מה ירוויח בכך והרי "אין אדם רשע ולא לו".
ומצינו בכך שני ביאורים. האחד בהקדם חמדת הממון שהייתה לו ללוט, שמתחילה רבו רועיו עם רועי אברהם על ירושת הארץ וטענו [בשמו של לוט] "ניתנה הארץ לאברהם, ולו אין יורש, ולוט יורשו" (רש"י יג ה), וטענה זו שטות היא שהרי היכן מצינו שיירש אדם ממון שהמוריש עצמו טרם זכה בו. ועוד, וכי יכולה ירושה לעבור מחיים, אלא שתאוות הממון סימאה את עיניו עד שטען טענות אלו. וגודל סמיות עיניו מחמת הממון מתגלה ביתר שאת ביציאתו מסדום. שעל אף שהאמין למלאכים שהזהירוהו "כי משחיתים אנחנו את המקום הזה" וניסה להציל את חתניו, אעפ"כ כאשר האיצו בו לצאת שמא יהרג, אזי "ויתמהמ֓ה" (שם טז) – וברש"י "כדי להציל את ממונו" ובמד"ר (שם נ יא) "אמר כמה איבוד בכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, הדא הוא דכתיב (קהלת ה יב) עושר שמו לבעליו לרעתו – זה לוט", הרי שמוכן לוט לסכן את חייו בשביל הצלת חלק מממונו.
והנה, לוט היה אחיה האמיתי של שרה שהיו שניהם ילדיו של הרן, ואברהם באומרו על שרה "אחותי היא" התחפש לדמותו של לוט, ובתמורה לכך זכה למתנות מופלגות "צאן ובקר חמורים עבדים ושפחות אתונות וגמלים" (שם יב טז), ובודאי לוט שהיה לקוי בחמדת הממון רואה זאת ועיניו כלות, שיודע הוא שאם יגלה שאף הוא אחיה של שרה, יזכה גם הוא בכל העושר הזה, אלא שאז היו עלולים המצרים להתעורר ולבדוק את אמיתות הדברים והיה אברהם אבינו נכנס לסכנה, ומשום כך נמנע לוט מלגלות זאת וליטול על ידי כך עושר רב – וזהו ודאי ניסיון עצום ללוט.
וטעם נוסף מדוע כדאי הוא לוט לקבל שכרו, לפי שהיה לו לחשוש שאם יוודע הדבר למצרים ששרה אשת אברהם, הרי בודאי היו הורגים גם אותו שהרי ידע על כך ושתק, ונמצא שלוט סיכן את חייו בשביל לא להסגיר את אברהם למצרים וזהו ודאי מעשה גדול.
ומעתה יש לומר שעל שני הטעמים האלו קיבל שכר במידה כנגד מידה, על ששתק למרות שסיכן את עצמו זכה להינצל מן הסכנה בהפיכת סדום, ועל ששתק למרות שחשב שיש בכך הפסד רכוש, קיבל שכרו ברכוש – שתי ערים בארץ ישראל "משפטי ה' ישרים צדקו יחדיו" (תהילים יט ו).