הרב אליהו פורטנויבפרשתינו מסופר, ש"בני קרח לא מתו". כלומר, שעל אף שהם היו יוזמי המחלוקת עם משה רבינו, אך בשעת המחלוקת הרהרו תשובה בלבם, לפיכך נתבצר להם מקום גבוה בגיהנום וישבו שם, ואמרו שירה.
ומכך למדים אנחנו את כחה של התשובה, וכמו שכותב הרמב"ם, שמעלתם של בעלי תשובה גדולה ממעלת אלו שלא חטאו מעולם, מפני שהם כובשים את יצרם יותר מהם. ומשום כך, בני קרח לא נבלעו באדמה על אף שיזמו מחלוקת זו, כי הם שבו בתשובה.
ולהוכיח את כחה של תשובה, אפשר ממעשה אליהו בהר הכרמל. ובמדרש נאמר, "מה עשה אליהו? אמר להם, בחרו שני פרים תאומים מאם אחת, הגדלים על מרעה אחד, והטילו עליהם גורלות, אחד לשם ואחד לשם הבעל. ובחרו להם הפר האחד, ופרו של אליהו, מיד נמשך אחריו. והפר שעלה לשם הבעל, נתקבצו כל נביאי הבעל ונביאי האשרה ולא יכלו לזוז את רגלו. עד שפתח אליהו, ואמר לו: לך עמהם. השיב הפר ואמר לו לעיני כל העם, אני וחבירי יצאנו מבטן אחת, מפרה אחת, וגדלנו במרעה אחד. והוא עלה בחלקו של מקום ושמו של הקב"ה מתקדש עליו, ואני עליתי בחלק הבעל להכעיס את בוראי?! אמר לו אליהו, פר פר אל תירא, לך עמהם ואל ימצאו עלילה. שכשם ששמו של הקב"ה מתקדש על אותו שעמי, כך מתקדש עליך. אמר לו, וכך אתה מיעצני? שבועה איני זז מכאן עד שתמסרני בידם. שנאמר ויקחו את הפר אשר נתן להם, ומי נתן להם, אליהו".
וצ"ב, הרי שיחה זו התנהלה לעיני כל העם. כולם ראו מופת גדול זה, מהדורה חוזרת של נס אתונו של בלעם. אליהו מדבר עם פר, כאשר ידבר איש אל רעהו. ובכ"ז, העם מגלה אדישות ועדין אינו מכיר בקב"ה, למרות הניסים הגדולים שהתחוללו מול עיניו. ורק מאוחר יותר, לאחר שירדה אש מן השמים ולחכה את המזבח, רק אז נפלו הכל על פניהם וקראו, "ה' הוא האלוקים". וכי נס הפר המשוחח היה פחות מאשר נס האש שירדה מהשמים?
אלא, כבר כתב הרמב"ם, שמחמת שבני ישראל שבאותו הדור הרבו לפשוע כלפי הקב"ה, ממילא ננעלו בפניהם שערי תשובה. וכיון שמהשמים נמנעה תשובה מהם, הרי שליבם נהפך לאבן, עד שלא התרשמו ממראהו של פר מדבר. ואמנם נכון, שאילו היה נשאר ליבם כפי שהיה, הרי שגם לא היו מתפעלים גם מאש היורדת משמים, כפי שלא התפעלו מפר המדבר. אך אליהו הנביא, אשר מתוך אהבת ישראל שבו רצה להחזירם בתשובה, התפלל כשבנה את המזבח, וביקש "ענני ה' ענני". והיינו, שהנס הגדול יזעזע את ליבם האטום, ויתעוררו לתשובה, ולא יאמרו מעשה כשפים הם. ואכן תפילתו של אליהו התקבלה, והם חזרו בתשובה.
ומוכח, כמה גדולה היא כחה של תשובה. שבהעדרה, אדם אינו מבחין ואינו משים לב אף לניסים גלויים, וכגון פר מדבר. ולאחר עשיית התשובה, הרי שהלב נוכן לקבל ולראות את ניסי ה' ולהפנים את גדלותו יתברך.
יה"ר שנשוב בתשובה שלמה לפני הקב"ה, ונזכה להתקרב אליו מאהבה.