כלים גשמיים להמראה רוחנית

לאחר שהקדוש ברוך הוא שולח בעם את הנחשים השרפים, משה רבינו מתפלל אליו והשם נותן לו עצה להחיות את הנשוכים. משה רבינו עושה נחש נחושת ושם אותו על נס וכל מי שמביט אליו לאחר שננשך נשאר חי. במסכת ראש השנה כט. שואלים על זה האם הנחש ממית או מחיה? ומתרצים שכאשר מביטים אל הנחש שנמצא גבוה למעלה משעבדים לבם לאביהם שבשמיים. יוצא שכל מי שמביט למעלה ומבין שהשם הוא זה שמרפא ניצל. אבל אם זה כך אז צריך לשאול, מדוע שמשה לא יאמר לעם ישראל להביט למעלה גם בלי נחש הנחושת? למה צריך לעשות נחש נחושת כדי שיסתכלו למעלה?

לכאורה יש הרבה דברים תמוהים ביהדות. שהרי כל מהות היהדות היא להגיע לאמונה ורוחניות, אז מדוע לא להתמקד בזה בלי כל הדברים מסביב? בשביל מה צריך תרי״ג מצוות? בשביל מה צריך ללמוד תורה? בשביל מה צריך להתפלל? הרי אפשר במקום זה לנסות לעבוד על המידות ולחזק את האמונה ולחסוך את כל הפרטים הלא נחוצים מסביב. אך האמת היא שבלעדי כל הדברים האלו, אין לנו כלים כדי להגיע לאותן אמונה ורוחניות שאנו שואפים אליהן.

לאדם באופן טבעי אין בדרך כלל קשר ישיר לרוחניות באופן מודע. הנשמה האלוקית מתלבשת בתוך גוף ואז יש חומריות שמגבילה ועוצרת אותה מלהתקשר לעולמות עליונים. כדי להגיע לקשר הזה אנו צריכים לזכך את עצמנו. רק בעזרת הכלים הגשמיים שעומדים לרשותינו אנו יכולים להתעלות ברוחניות.

אם נבוא למישהו שלא מכיר כלל את המספרים ונספר לו על האינסוף, הוא בוודאי יתקשה להבין מה זה. נספר לו שזה משהו לא נתפס ולא מובן, אבל זה רק יערפל אצלו את התפיסה עוד יותר. אבל ברגע שהוא לומד על המספרים ויודע לספור עד מספרים גבוהים, אז כעת אם נסביר לו את המושג אינסוף, אמנם עדין זה קשה לתפיסה, אבל לפחות כעת יש לו איזשהו מושג על הכיוון של הדברים. ישנם אפילו חישובים מתמטיים שונים שעושים עם המושג אינסוף מתוך ההיגיון שעומד מאחוריו למרות שאין לנו תפיסה בזה. אז אמנם אין לנו תפיסה באינסוף ובדברים מופשטים אחרים, אבל מתוך הדברים המוגבלים שאנו כן מכירים אפשר ללמוד על הבלתי מוגבל.

כך גם הדרך שלנו לחיבור אל האינסוף הבלתי מוגבל הקדוש ברוך הוא. הרבה אנשים רוצים להתחבר לקדוש ברוך הוא, אבל לא יודעים כיצד לעשות זאת. הם רוצים להרגיש אותו, לדבר איתו ולדעת אותו. מובן שהשכל המוגבל והגשמי שלנו לא יכול לתפוס את הקדוש ברוך הוא הבלתי מוגבל והאינסופי. אבל ישנם כלים גשמיים שיכולים להוביל אותנו לתפיסה יותר פתוחה כך שנוכל להתחבר אליו.

אדם יכול לומר לעצמו שהוא מחליט להיות אדם טוב יותר. אבל אז הוא נתקע בבעיה. מה זה טוב בכלל? איך הוא מגדיר את זה? גם אם נניח שיצליח להבין את מהות הטוב, אז כיצד הוא מביא את זה לחייו? איך הוא הופך את עצמו לטוב מול היצר שלו? זו הסיבה שהרבה אנשים מקבלים הרבה החלטות באויר, אבל לא מתקדמים איתן לשום מקום. כי החלטה מעורפלת לא תעזור לנו ולא תכניס לנו את הדברים לבפנים. כדי להפנים את הדברים אנו מוכרחים להגדיר, לפשט ולהוריד את הדברים לרמה מעשית.

אם אותו אדם שרוצה להיות טוב יקבל על עצמו איזו החלטה פשוטה ומוגדרת, למשל שאסור לו לכעוס כאשר מישהו עוקף אותו בכביש או שהוא צריך לומר מילה יפה לכל מכר שהוא פוגש ברחוב. אז כעת הוא לא מדבר באויר, כי ״טוב״ זה אמנם לא דבר מוגדר אצלו, אבל עקיפה בכביש או מכר ברחוב זה דבר מוגדר שהוא מבין.

כדי לחוות רגש רוחני אנו צריכים משהו גשמי שדרכו נוכל לחוות את הרגש ולהתחבר אליו. אנו צריכים משהו מובן ונתפס שאותו נוכל להגדיר כאשר אנו קולטים את הדבר הרוחני הלא מובן. הדבר דומה למכשיר גשמי שקולט גלי אור או גלי קול ומתרגם אותם. אנו לא יכולים לקלוט את התדרים הנמצאים באויר סביבנו, אבל אם ניקח מקלט רדיו חומרי, הוא יוכל לתרגם לנו את האותות והגלים באויר למשהו שאנו יכולים לתפוס ולקלוט.

הקדוש ברוך הוא נתן לנו את לימוד התורה, את המצוות, את התפילה, את הספרים הקדושים, את ההנהגות הטובות, את הרבנים החשובים ואת כל היהדות הקסומה שיחדירו ללבנו אמונה ויחברו אותנו לקדוש ברוך הוא. מתוך הדברים הגשמיים האלו שנתפסים בשכלנו אנו יכולים להמריא בדרגות הרוחניות ולקבל תפיסה הרבה יותר רחבה וטובה. ברור שהכי טוב להיות מחוברים ישירות לקדוש ברוך הוא ולהגיע לאמונה שלמה, אבל מתוך התפיסה החסרה והמוגבלת שלנו הדרך להגיע לזה היא דרך הדברים שכן נתפסים אצלנו.

לכאורה אם בני ישראל יביטו לשמיים, אז גם ללא נחש הנחושת הם יוכלו להבין שהשם יתברך הוא זה שמרפא. אבל כולנו הבטנו לשמיים הרבה פעמים ולא ראינו שזה עשה בנו איזה שינוי מהותי. כי כדי להתחבר לזה צריך מעשה חזק שישפיע וישאיר עלינו רושם. צריך משהו שייחקק בזכרוננו ויחדיר לנו לפנימיות את הדברים. צריך כלי עזר שנדע בלב שלם שהוא רק שליח של השם יתברך (שלא יגיע חס ושלום לעבודה זרה) ובכל זאת נוכל להתחבר אליו. לכן נחש הנחושת שהוא השליח כעת זה דבר הכרחי כדי לחזק את לב עם ישראל.

עד היום אנו משתמשים בשליחים כאלו. כמו רב גדול שדרכו אפשר להתחבר לרוחניות, כמו קברי צדיקים שם אפשר להתפלל להשם מעומק הלב, כמו מצוות גשמיות שאנו מקיימים ומשפיעים על עולמות עליונים בלי להרגיש, כמו סגולות שונות שבוודאי לא באות כתחליף למצוות אבל יכולות לסייע לחיבור שלנו וכמו הרבה דברים גשמיים אחרים שמצד אחד אין להם כוח מצד עצמם, אבל מצד שני הם מביאים את הרגש וההשפעה הנכונה עלינו כך שנוכל להתחבר דרכם לכוח האחד והיחיד ששולט בעולם.

הדברים הגשמיים שאנו פועלים דרכם יוצרים את המציאות הרוחנית של חיינו. אם נבחר את הדברים הגשמיים הטובים והנכונים, הם יובילו אותנו לעולם רוחני עצום. במקום להתייאש מכך שאנו לא יודעים כיצד להתקדם, צריך רק לעשות את הדברים הפשוטים מתוך החומריות והיומיום שלנו, ומשם כבר הדברים יובילו אותנו למקומות גבוהים יותר.

פרשת חקת עוסקת בדיני אפר פרה אדומה וכיצד לטהר את הטמאים. היום לצערנו אין לנו אפר פרה אדומה ולכן אין לנו דרך להיטהר. אבל מתוך הפסוקים, אולי אפשר ללמוד דרך רוחנית שתעזור לנו להיטהר בדרכינו.

התורה אומרת (במדבר יט, פסוק יח): “ולקח אזוב וטבל במים איש טהור והזה על האהל ועל כל הכלים ועל הנפשות אשר היו שם". ומובן שהפסוק מדבר על ההתעסקות עם מי הפרה כדי לטהר את הטמאים. אבל מעבר לפירוש הפשוט של הדברים, אפשר אולי למצוא שרמוזים שם עניינים נוספים בקשר להיטהרות הרוחנית של האדם.

ולקח אזוב, כלומר לקח אדם פשוט וקטן, מהירודים והפחותים. שהאזוב מייצג דבר נמוך ושפל, כמו "אזובי קיר" (מועד קטן כה:), שהרי זהו צמח נמוך ומכופף.

וטבל במים, שידוע שאין מים אלא תורה. שצריך לטבול את אותו אדם פשוט בתוך המים של התורה כך שתשפיע עליו ותטהר אותו. ואז אותה תורה משפיעה עליו ומגדלת אותו.

איש טהור, שאותו אדם שמלמד אחרים ומשפיע, יהיה טהור וירא שמיים בעצמו, אחרת הכל יהיה עקום מהשורש. שיש כאלו שמלמדים דברי כפירה ומציגים את זה בתור חלק מהתורה, ולכן צריך שהכול יהיה טהור. לכן חשוב מאוד לבחור תלמיד חכם ירא שמיים וראוי שידריך אותנו.

והזה על האהל, שאדם שרוצה להתקרב צריך לבסס לעצמו בית מתאים שבו הוא יוכל להתנהל בדרך התורה. המקום שאדם נמצא בו משפיע מאוד. הרי איך יוכל לגור במקום בו הכל מסביב טמא ונוגד את דרך התורה הקדושה? איך יוכל להתקדם בצורה כזו כשהוא מוקף בניסיונות ויצרים? לכן צריך לעשות שינויים ולהתאים את סגנון החיים ומרחב המחיה לדרך החדשה.

ועל כל הכלים, לקחת את כל הכלים הטמאים ולהפוך אותם לטהורים. וצריך לדעת שיש לכל אדם כלים רבים בבעלותו, ולאו דווקא כלים חומריים, אלא גם כלים רוחניים. לקחת את הכישרונות, התחביבים, ההשגות, הרכוש וכל הדברים שהיו לאדם מהעבר, ובמקום לזרוק את הכל צריך לקחת ולטהר אותם. להשתמש בכל הכלים האלו לקודש. לקחת את דברי החול ואפילו דברים ששימשו לטומאה בעבר, ולהשתמש בהם כעת בקדושה.

ועל הנפשות אשר היו שם, צריך לא לשכוח להעלות גם את הסביבה ביחד איתנו. צריך להטעים ממי התורה הקדושה לכל בני הבית, למשפחה, לחברים ולכל הסביבה וכך להשפיע על כולם. לאחר שאותו אזוב התעלה והפך לטהור, לא צריך לנתק את הקשר עם כל האנשים שהכיר, אלא צריך לנסות להשפיע עליהם, לקרב גם אותם, לטהר אותם, לתת להם את האפשרות לעבור את התהליך שהוא עצמו עבר ולהפוך גם אותם מאזוב לאיש טהור. כך כולם סופגים ומתעלים.

והזה הטהור על הטמא, שכל אדם שהופך לטהור, יכול לטהר את הסביבה שלו. הוא יכול להשפיע על אחרים שנמצאים עדיין בטומאה, לקרב ולטהר אותם. הוא יכול לקחת דברים טמאים ולטהר אותם. לקחת חפצים ששימשו לעבירות ולטומאה ולהשתמש בהם לצורך קדושה. כך אותו אדם שנטהר יכול לקחת את כל מה שנמצא סביבו, לטהר את הכל ולהעלות למקום גבוה.

כל יהודי צריך לעבור את התהליך הזה. ולא מדובר רק על אנשים רחוקים שמתקרבים לדרך התורה, אלא שכל אדם הוא במובנים מסוימים סוג של אזוב. הרי לכל אדם יש נקודות חולשה שצריכות חיזוק, יש ניסיונות שקשה לו לעמוד בהם וכו’. באותן נקודות שטעונות שיפור, הוא כמו אותו אזוב שזקוק לאיש טהור שיטבול אותו במים.

לכן על האדם מוטל לטבול במים של התורה, לקבל הדרכה מתלמיד חכם ירא שמיים, לשנות את הדברים הלא טובים, לעצב לו סביבה תומכת שתקרב אותו למטרה, להשתמש בכל הכלים והיכולות שברשותו לקדושה וטהרה ולהשפיע עם כל זה על אחרים ועל כל הסביבה.

ובעצם בשביל זה בדיוק הגענו לעולם. לקחת גוף גשמי וחומריות כמו אזוב, ולהפוך את הכל לאלוקות. לטהר את הטמא. ואולי זה יכול גם להסביר את העניין שנאמר זאת חוקת התורה, שכאילו אותו עניין של פרה אדומה הוא כולל את כל התורה כולה, כי זה השורש של הכל.

ומתוך התהליך הזה נוכל ללמוד המון דברים. מתוך האזוב למשל נוכל ללמוד שאסור לזלזל באף יהודי, כיוון שגם הקטן שבקטנים הוא סוג של אזוב שאם נטבול אותו במי התורה, הוא יוכל לגדול, להתעלות ולהיטהר. וגם הטמאים יכולים להיטהר אם רק יזו עליהם מי פרה אדומה.

מתוך הטבילה במים נלמד שכדי לצמוח ולעשות שינוי אמתי לטובה מוכרחים לטבול במים של התורה. שהרבה אנשים מנסים לעשות שינוי בכוחות עצמם, הם רוצים להפוך לאנשים טובים יותר או להשפיע וכו’, אבל כדי שהשינוי יהיה אמתי וטוב, הוא מוכרח לבוא מתוך התורה הקדושה.

מתוך עניין האיש הטהור נלמד שמוכרחים לבדוק היטב ממי אנו מושפעים ומי מדריך אותנו. לצערנו ישנם הרבה אנשים שמתיימרים להיות צדיקים גדולים וללכת בדרך התורה, למרות שבפועל הם רחוקים מאוד מכך. וכאשר אנו מושפעים מהם, אנו עלולים לקבל מהם את הדרכים הלא טובות בלי לשים לב כלל שמשהו לא בסדר. לכן עלינו לחקור היטב ולדקדק כדי למצוא תלמיד חכם ירא שמיים שידריך אותנו.

מתוך עניין האהל נלמד שהסביבה מאוד משפיעה. לכן צריך לעצב לנו סביבה מתאימה ותומכת. בין אם אלו אנשים תומכים שיעזרו לנו להתקדם או לכל הפחות שלא יפריעו לנו בתהליך, ובין אם אלו דברים גשמיים שנמצאים סביבנו. הרי ברור לכולנו שאדם שנמצא בבית שבו יש אנשים שמדברים בגסות וזלזול, מכשירי תקשורת שונים שמציגים דברי טומאה, אוכל לא כשר, כלי מטבח לא מוכשרים, תמונות שאינן מתאימות לרוח התורה ושאר דברים גרועים, ויוצא שאין כמעט שום סממן יהודי באותו בית, בוודאי שיהיה לו קשה מאוד לעבור תהליך של התקרבות להשם יתברך. לכן צריך לעצב את המקום כך שיאפשר לנו לעבוד את השם יתברך בצורה נוחה וטובה.

מעניין הכלים נלמד שלא צריך להדחיק ולשכוח את הכישורים והיכולות שלנו. שכל אחד יכול לקחת את הדברים שהוא טוב בהם, הדברים שהוא אוהב, הדברים שרכש לעצמו, ולהפוך אותם לתשמישי קודש. כמו שלוקחים עור של בהמה ועושים ממנו ספרי תורה, תפילין ומזוזות, כך נוכל לקחת את הדברים הבהמיים שהתעסקנו בהם, וכעת נהפוך אותם לדברי קודש.

ומעניין הנפשות נזכור שיש הרבה אנשים סביבנו שלא זכו לטעום מהטעם המתוק של התורה. ויתכן שאנחנו הסיכוי היחיד שלהם להתעורר ולהבין. אולי הכל תלוי בנו ואולי באפשרותנו לקחת את האזוב הקטן שנמצא לידנו ולהפוך אותו לאיש טהור. לכן יש עניין לזכות את הרבים ולתת להם לטעום ממתיקות התורה.

אנשים חושבים "מי אני ומה כבר אני יכול להועיל", אבל זה כלל לא נכון, כיוון שלכל יהודי יש חלק מיוחד בתורה ואותו הוא יכול לשתף עם אחרים ולזכות אותם. לפעמים דווקא האנשים הפשוטים הם אלו שהכי מצליחים להשפיע ולעשות שינוי. לכל יהודי יש כישורים מיוחדים ותכונות נפלאות שאיתם הוא יכול להצמיח ולהביא שפע גדול לעולם.

בתחילת חודש תמוז בפרשת חוקת יורד שפע גדול מאוד של חיים,של טהרה "וזרקתי עליכם מים טהורים", של מים חיים. ומעכשיו מתחילה תקופה חדשה בשנה שמסוגלת מאוד להגיע לדרגות ובחינות חדשות של חיים וטהרה. ומושפעת לנו בתקופה זו השפעות מאורו של דגל מחנה שבט ראובן-אור של תשובה ותיקון שהם שורש אורו של משיח (ופנימיות בין המייצרים), וראובן נחשב התחלה חדשה, כי ראובן גרם ליהודה שיודה וגרם לו לתשובה. הכוח של תשובת ראובן נחשב התחלה חדשה כי ראובן היה הצינור של עמ"י לתשובה.

ולכן בימים אלו של חודש תמוז גנוזים אורות גבוהים מאוד "כל רודפ י-ה השיגו ו-ה בין המיצרים" זמן שבו ניתן להשיג התקרבות גדולה לקב"ה, ע"י שנרדוף לדעת אותו, להכיר אותו ולהשיג את נוכחותו ותמוז ראשי תיבות ז'מני ת'שובה מ'משמשין ו'באים, ימי הכנה לימים נוראים שהם ר"ה ויום הכיפורים.

לזמן זה כל אחד מאיתנו מקבל סיוע גדול להגיע לכוח של התשובה-לכוח של "שובה ישראל עד ד' אלוקיך", לאור של התיקון לפנימיות של בין המייצרים, כי יש אורות נפלאים הגנוזים בתוך ימים גבוהים אלו. בחודש תמוז הקב"ה נותן לנו כח למשוך את בחינת אפר פרה אדומה ולהמשיך את קדושת בית המקדש גם בתוקף גלותנו.

בכח ימים אלו ובכוחה של הפרשה הקב"ה זורק עלינו מים טהורים, מי התורה הקדושה, כי אין מים אלא תורה, וכן יורד כח גדול של התגברות המסייע להגיע לבחינת הלוחות הראשונים – בחינת חירות ממלאך המוות, להינצל ממיתת הלב ולהגיע לאור הכתרים של נעשה ונשמע. בימים אלו יורד שפע גדול של תיקון המאפשר לתקן את כל עיוותי המחשבה  והגישה לחיים, ולהגיע אל החיות, שהתשובה היא מקור החיים, "כי לא אחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה",

ועכשיו בשלושת החודשים הללו הקב"ה זורק עלינו מים טהורים, עם שפע של טהרה וחיים. כדי שנוכל להתחיל התחלה חדשה של חיים ולהתחבר לחיות והשמחה להגיע לחיים אמיתיים מלאים בקרבתו! ולהגיע למצב של חיים אמיתיים שהם ההכרה שכל דבר קטן שאנו עושים למענך השם יתברך ולמען הנשמה הוא חשוב ואהוב מאוד למעלה. כי אחד הבחינות של הטומאה הוא לא להחשיב ולייקר כל מצווה ומעשה טוב, אף על פי שבחיצוניות רואים רק אפר ולא ניכר כלל שהוא מפרה אדומה- האמת שיש כאן פנימיות בלי שיעור וסוף, וכך כל מצווה שאנו מצווים בה יש לה פנימיות אינסופית והיא נחשבת מאוד למעלה.

תכלית בית המקדש היה להביא כל יהודי הנכנס אליו למדרגת אדם הראשון לפני החטא , ואז היה נעשה מלא חיות ושמחה ומאיר מאורך. ולכן נקרא בית המקדש "בית חיינו"- הבית שנתן לנו חיים אמיתיים של התפשטות הגשמיות ודבקות עליונה בו, אהבה ויראה. וכל מי שנכנס לבית המקדש הרגיש בליבו את יראת השם לחיים! היראה ממנו החייתה אותו והעירה אותו מתרדמתו, נפחה בו רוח חיים ודחפה לעשייה קדושה.

ומצוות פרה אדומה היא מתנה גדולה ממנו- שהיא כלי להמשיך טהרה וחיים ממקום גבוה מאוד מאוד ועי"ז נטהר היהודי וחוזר למדרגה של חיים לפני שנטמא. ובכל יום ויום מנסה היצר לקחת מאתנו את המדרגה המיוחדת של החיים שאנו יכולים להגיע באותו היום, ולהביא אותנו לבחינת מיתה. כמאמר חז"ל "יצרו של אדם מתחדש ומתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו". ואתה מחיה את כולם "וצופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו"– בכל יום מתגבר היצר האישי של כל יהודי כמו הנחש הקדמוני שכלל בתוכו את כל היצרים, והשתדל בכל כוחותיו להביא ל"ביום אכלך ממנו מות תמות". כך היצר מחכה וממתין לרגע שבו יכול להביא לבחינת מיתה.

וכנגד זה נתן הקב"ה  לכל יהודי בכל יום ויום מתנה חדשה, את מתנת החיים, את האפשרות להגיע למדרגת החיים המיוחדת בשבילו באותו היום ככתוב: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת המוות את הברכה והקללה ובחרת בחיים". ציות אותנו לבחור בחיים! לבחור למצות את פוטנציאל החיים הגנוז בכל יום. והקב"ה שהוא מלך חפץ בחיים מסייע לנו להגיע לכך- ולבחור בחיים-"למענך אלוקים חיים".

בכל שנה כשאנו קוראים את הפרשה של פרה אדומה (וגם בפרשת פרה לפני פסח) יורד שפע חדש לכל אחד ואחד שיוכל להתעלות בהתגברות על היצר שמשתדל להרחיקו מהדרגה של החיים שהוא יכול להגיע אליה. ובכל שנה ושנה בימים אלו יורד שפע מיוחד שאפשר להמשיך את כל האורות והקדושות והטהרה שנכללת בעבודה של פרה אדומה אפילו בזמנינו.

כך אנו יכולים לצמוח ולהתעלות, להשפיע, להיטהר ולטהר. ובצורה כזו נוכל להפוך את כל העולם לטוב יותר ולזכות להביא את הגאולה השלמה במהרה בימינו. השם יתברך יזכה אותנו להיטהר בכל המובנים, נזכה לאפר פרה אדומה שיטהר אותנו כך שנוכל לעלות לבית המקדש בקדושה ובטהרה ולעבוד שם את עבודת הקודש בשמחה במהרה בימינו אמן.וכל אחד מאיתנו יכול בחודש זה לקראת ימי התשובה לקחת על עצמו לחזק אחד מבחינות אלו שמטהרות את האדם:

1.חיזוק בלימוד התורה והלכה

2.חיזוק בתפילה

3.חיזוק בהתגברות על הניסיונות והמידות עם הכלים שלרשותו.

בהצלחה בטהרה!

 

 

 

 

 

 

תפילפרשה חוקת/ח. שמילוביץ

לבחור בחיים!

בכל יום יש מדרגה אחרת של חיים

"ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב…ובחרת בחיים, למען תחייה אתה וזרעך"

עזור לי לייקר ולהחשיב את המתנה הנפלאה של הזמן ושל החיים

בכל יום ויום אתה משפיע לנו השפעה חדשה של חיים,

ואתה מבקש מאיתנו

שנשתדל להגיע בכל יום

למדריגה חדשה

של חיים שניתן להגיע אליה באותו היום.

ואתה מחייה את כולם,

אתה משפיע עלינו בכל רגע חיים

ומחיה מתים ברחמים רבים!

ז"א שכל מי שנטמא בטומאת מיתה באיזה אופן שהוא – אתה מחייה אותו.

והרי כולנו טמאים בטומאת מת,

וללא בית המקדש וללא אפר פרה אדומה,

כולנו בחינת מתים.

ולכן אנו מבקשים ממך מלך חפץ בחיים-זכרנו לחיים!

שתחייה אותנו, שתקים את בית המקדש

ותטהר אותנו מהטומאה שחוצצת ומהווה מחיצה ביננו

ומונעת לקבל מאור פניך!

אנא עזרני להגיע למדרגת

"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום"

כי עמך מקור חיים, באורך נראה אור

באור פני מלך חיים

ותפילה לאל חיי

וצדיק באמונו יחייה

עזרני לקיים "מי האיש החפץ חיים"

ולהיות אישה החפצה בחיים.

בחיים שלי כפי שאתה משפיע לי אותם כרגע.

עם כל מה שכוללים החיים שלי עכשיו ולבחור בהם.

כיוון שבית המקדש היה מקור הדביקות והחיות,

וכיון שבית המקדש היה מקור הטהרה וההשפעה,

כי שם ציוות את הברכה "חיים עד העולם",

תכלית בית המקדש היה להביא כל יהודי הנכנס אליו למדרגת אדם הראשון לפני החטא

ואז היה נעשה מלא חיות ושמחה ומאיר מאורך.

ולכן קראת לבית המקדש "בית חיינו"-

הבית שנתן לנו חיים אמיתיים של התפשטות הגשמיות ודבקות עליונה בך, אהבה ויראה.

וכל מי שנכנס לבית המקדש הרגיש בליבו את יראת השם לחיים!

היראה ממך החייתה אותו והעירה אותו מתרדמתו,

נפחה בו רוח חיים ודחפה לעשייה קדושה.

ומצוות פרה אדומה היא מתנה גדולה ממך-

שהיא כלי להמשיך טהרה וחיים ממקום גבוה מאוד מאוד ועי"ז נטהר היהודי וחוזר למדרגה של חיים לפני שנטמא.

ובכל יום ויום מנסה היצר לקחת מאתנו את המדרגה המיוחדת של החיים שאנו יכולים להגיע באותו היום

ולהביא אותנו לבחינת מיתה.

כמאמר חז"ל "יצרו של אדם מתחדש ומתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו"

ואתה מחיה את כולם

"וצופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו"–

בכל יום מתגבר היצר האישי של כל יהודי

כמו הנחש הקדמוני שכלל בתוכו את כל היצרים,

והשתדל בכל כוחותיו להביא ל"ביום אכלך ממנו מו