הרב מאיר אסטריק"ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחדש הראש וישב העם בקדש ותמת שם מרים ותקבר שם; ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן" (פרק כ פס' א – ב) וכתב רש"י "ולא היה מים לעדה – מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים". ובשפתי חכמים (אות פ) "ואם תאמר למה לא היה הבאר בזכות אהרן או משה ויש לומר בזכות שהמתינה למשה על המים לראות מה יעשה לו כשהושלך בתיבה לכך נעשה לה זכות זה של באר" וכן ביאר הרבינו בחיי.
וכידוע דרכו של הקב"ה להשיב בדרך של "מידה כנגד מידה", וא"כ שומא עלינו להבין איכה זכות הבאר עומדת מידה כנגד מידה לזכות המתנת מרים למשה על יד היאור. ובעיקר מה שאמרו חז"ל שעמידתה של מרים על שפת היאור זכות היא לה צריך עיון, שבפשוטו של מקרא "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו" (שמות ב ד) משמע שהיה במרים התעניינות לידע כיצד יתגלגלו הדברים עם אחיה כפי שכל בן משפחה מתעניין בגורל קרובו, ואין בכך כל מצווה ועשיית טובה, ואם כן מדוע שתקבל על כך שכר שלא זכו לו משה ואהרן אלא היא לבדה.
והביאור בזה, שמרים נביאה הייתה ובזמן שגירש אביה עמרם את אמה יוכבד התנבאה ואמרה "עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל" (סוטה יג א ועוד) ולאחר שחזר עמרם ונשאה ליוכבד נולד משה וכעבור ג' חודשים לא יכלה אמו עוד להצפינו ועשתה לו תיבה קטנה. ועל פי דרך הטבע לא היה כל סיכוי למשה להשאר בחיים, שהרי אילו לא ימצאהו אדם ימות ממילא ברעב ובצמא, ואילו ימצאוהו אזי אם יהודי הוא המוצא אינו יכול להחזיקו כגזירת המצריים, ואילו מצרי בודאי שלא יקחהו שהרי שונאים הם את ישראל. ואכן עמרם כיון שנתייאש הכה את מרים על ראשה ואמר לה "בתי היכן נבואתך" (ע"פ מהרש"א) ואף יוכבד נתייאשה ועל כן עשתה בתיבה חופת נעורים (גמ' שם) כמנהג האבֵילוֹת על בניהן שלא הגיעו לחופה (פירוש עה"ת לתלמיד הר"ן) ועל כן לא עמדו שניהם לראות את אשר יקרה עם התיבה לפי שידעו שודאי ימות שם.
אך מרים בשונה מהוריה לא התייאשה, וכפי שדקדק האלשיך הק' בכתוב (שמות ב ד) "ותתצב אחותו מרחוק לדעה מה יעשה לו" ודקדק "מהראוי שיאמר מה יהיה מהנער" וביאר שכיון שהתנבאה שתוליד אמה בן שיושיע את ישראל "אין ספק כי עודנה מתחזקת באמונת נבואתה ע"כ אומר הכתוב, כי הנה ידעה בודאי שיעשה לו נס, אלא שלא ידעה מה יהיה הנס. וזהו אומרו לדעה מה יעשה לו, כלומר מה יהיה הנס אשר יעשה לו".
נמצאנו למדים שכוחה של מרים היה באמונה תמימה בדבר ה' אף במקום שבמציאות נראים הדברים כנגד כל חוקי הטבע. וכידוע כוחו של צדיק אינו מצטמצם בו בלבד, אלא משפיע ומקרין על כל הדור כולו. ואף עם ישראל כאשר יצא ממצרים אל המדבר מקום "צמאון אשר אין מים" (דברים ח טו) היה צריך לפחד ולחשוש ממיתה בצמא שהרי על פי דרך הטבע אי אפשר להתקיים שם אפילו יום אחד בלא מים, ואעפ"כ מכח אמונתה התמימה של מרים שמאמינה בדבר ה' אף במקום שנראה הדבר סותר לטבע האמינו אף ישראל בקב"ה, ומכח אמונה זו שהשפיעה על הדור כולו זכו העם למי הבאר שיכלו להגיע רק מכוח אמונתה של מרים.