הרב אליהו פורטנויהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
כשמשה רבנו פונה בתפילה לקב"ה שלא יפנה למנחתם של מאתיים וחמישים איש מקטירי הקטורת, אמר משה רבנו "אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם". והיינו, שמשה רבנו מתפלל לקב"ה שלא יפנה למנחת, מכיון שהוא צדיק ולא לקח מהם אפילו חמור אחד.
פניה כזו מוצאים אנו בהפטרת השבוע, בין הדברים ששמואל הנביא אומר לעם ישראל כשהוא מוכיח אותם זה "הנני ענו בי נגד ה' ונגד משיחו את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי וגו'".
והשאלה המתבקשת, האם זוהי הזכות היחידה שמשה רבנו ושמואל הנביא מצא בעצמם? האם אין להם מעשים קצת יותר טובים מדברים אלו?
מתרץ הרב דסלר בשם אביו יסוד נפלא: אמת שלמשה רבנו ולשמואל הנביא היו מעשים הרבה יותר גדולים ממה שלא לקחו חמור אחד מעם ישראל, אבל כשהקב"ה רוצה לבחור מנהיג לעם ישראל, הוא מסתכל דווקא על הפרטים הקטנים שהאדם עושה.
וביתר ביאור: דברים ומעשים גדולים, תמיד אנשים עושים, אבל זה לא מראה על גדלותם דווקא, מכיון שדבר שכולם רואים שהוא עושה, אין הכרח שהוא עושה את זה לשם מצוה. אולם כשהאדם עושה מעשים (כביכול) קטנים שאנשים לא רואים, הדבר מראה בוודאות שהוא עושה כן אך ורק בגלל שהקב"ה ציווה.
דבר זה מצאנו בתחילת דרכו של משה רבנו, שכשמשה רבנו רעה את צאן יתרו, ושה אחד ברח, כתוב במדרש שמשה רבנו הרים אותו על הכתפיים ואז הקב"ה אמר לו שהוא ראוי להיות מנהיג על עם ישראל. שוב רואים שכשהקב"ה בוחר מנהיג, זה על פי הדברים הקטנים שהוא עושה.
וכן על דוד המלך כתוב שהקב"ה בחר בו ממכלאות הצאן [תהילים ע"ח, ע'], וכמו שמסופר שדוד המלך היה מוציא את הצאן בצורה שלכולם היה נשאר מה לאכול, ואז הקב"ה אמר "מי שיודע לרעות את הצאן איש לפי כוחו, יבוא וירעה את צאני – ישראל". [ילקוט שמעוני שם]. גם פה רואים את הענין, שמנהיג של עם ישראל נמדד בדברים הקטנים שהוא עושה.
וגם על איוב מצאנו דבר זה, שהגמרא במסכת בבא בתרא [ט"ו:] אומרת שאיוב היה וותרן בממונו, בכך שהוא היה מוותר על חצי פרוטה (!) [יעויין שם ברש"י בביאור הענין של חצי הפרוטה]. וגם שם רואים, שהוותרנות של איוב נמדדת בדברים קטנים שאנשים לא מקפידים עליהם.
ולפי"ז מובן מדוע משה רבנו אמר להקב"ה "לא חמור אחד מהם נשאתי", וכן שמואל הנביא אמר לעם ישראל "את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי", שאפילו בדברים הקטנים הם התנהגו לפנים משורת הדין.