עזר כנגדו

"ויקח קורח וגו' ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם וגו' ומדוע תתנשאו על קהל ה" (פרק טז פס' א – ג) וברש"י "מה ראה קרח לחלוק עם משה, נתקנא על נשיאותו של אליצפן בן עוזיאל שמינהו משה נשיא על בני קהת על פי הדבור. אמר קרח, אחי אבא ארבעה היו, שנאמר (שמות ו יח) ובני קהת וגו'. עמרם הבכור נטלו שני בניו גדולה, אחד מלך ואחד כהן גדול, מי ראוי ליטול את השניה, לא אני שאני בן יצהר שהוא שני לעמרם, והוא מנה נשיא את בן אחיו הקטן מכולם, הריני חולק עליו ומבטל את דבריו", ומבואר שסיבת המחלוקת של קורח על משה היה מחמת הקנאה והכבוד שחמד את נשיאות בני קהת.

ובגמ' (סנהדרין קי א) "אמרה אשתו של קורח לקורח, ראה מה שמשה עושה, הוא עצמו מלך, את אחיו מינה לכהן גדול, את בני אחיו מינה לסגני כהן גדול, אם מגיעה תרומה שהפרישו בני ישראל מתבואתם, אומר משה שהתרומה תהיה לכהן, אם מגיע מעשר ראשון שהפרישו, שאתם הלוים נוטלים אותו, אומר משה, תנו לכהן עשירית ממה שאתם מקבלים, כתרומת מעשר. ועוד, שהוא גזז את כל שער גופכם בתער, ומשחק בכם כאילו אתם דומן, בודאי עיניו נתן בשערכם, שרצה שתגזזו אותו כדי שלא תהיו יפים כמותו", ומשמע שאשתו של קורח היא שהציתה את אש המחלוקת וכפי שדרשה הגמ' (שם) "אולת בידה תהרסנה" זו אשתו של קורח שהרסה את ביתה, ולא כדברי רש"י שהמחלוקת נבעה מקורח עצמו במה שנתקנה על נשיאותו של אליצפן.

והנראה בזה, ע"פ המובא בגמ' (ברכות ח א) שבארץ ישראל בזמן הנישואין היו רגילים לשאול את החתן בדבר כלתו "מצא או מוצא" פירוש מצא – שהאישה טובה [כלשון הכתוב "מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה"] או מוצא – שהאשה רעה היא [כלשון הכתוב "ומוצא אני מר ממות את האשה"]. והקשה הרי"ף (בעין יעקב) היאך יכול החתן לענות על שאלה זו והרי צריך לחיות עם האשה זמן מה כדי לענות על כך. ועוד, מה התועלת שישנה בשאלה זו. ובחפץ חיים (הל' לשון הרע כלל א באר מים חיים יג) הקשה ששאלה זו יש בה משום איסור לשון הרע. עוד יש ליישב את הסתירה בפסוקים האם האשה היא בבחינת "טוב" או "מר ממוות".

והביאור בזה, שהשואלים לא באים לשאול את החתן בדבר כלתו, אלא באים להדריכו טרם חיי הנישואין. ואומרים לו, דע שהאשה הרי היא כ"מראות הצובאות", והיא כראי של בעלה, ואם תנהג עמה כראוי אזי יקויים בך "מצא אשה מצא טוב" ואילו תתנהג עמה שלא כראוי אזי תהיה היא "מר ממוות", לפי שהכל נמשך מהבעל לטוב ולמוטב. וכדברי התרגום יונתן על הכתוב (בראשית ג טז) "והוא ימשול בך" – "והוא יהי שליט ביך למזכי ולמחטי" [והוא ישלוט בך לזכות ולחובה] כלומר, שהבעל שולט באשתו לעניין זכות וחובה, אם רוצה להיות צדיק, גם היא תהיה כך, וח"ו להיפך.

וזהו ביאור דברי הגמ' (יבמות סג א) "מאי דכתיב אעשה לו עזר כנגדו, זכה עוזרתו, לא זכה כנגדו" והסבר "זכיה" זו, יתבאר על פי דברי הגמ' (יומא עו ב) [המקשה סתירה בדבר היין האם משמח את האדם או גורם לשכרות ותירצה] "זכה משמחו לא זכה משממו" וביאר רש"י "זכה – לשתות לפי מידה" כלומר, זכיה זהו להשתמש בדבר במדתו הנכונה. וזו כוונת הגמ' "זכה עוזרתו לא זכה כנגדו" שהאישה מתנהגת עם הבעל כפי שהוא מתנהג עמה, ואם זכה כלומר שמתנהג עמה כראוי הרי היא עוזרתו, וכן חלילה להיפך.

ועל פי זה יש לומר שדברי רש"י שקורח מחמת עצמו חלק על משה, ודברי הגמ' שאשתו של קורח היא שגרמה למחלוקת, שניהם אמת. וכך היה סדר הדברים, מתחילה נתקנא קורח במשה מחמת עצמו אך עדיין לא מצא תעצומות בנפשו לפעול בריש גלי נגד משה, אך אשתו של קורח כיון שהרגישה שזוהי רצונו בפנימיות נפשו, וטבע האישה להיות מושפעת מבעלה ולנתבו כפי רצונותיו, נתנה לו עצה לפי דרכו, והוציאה את כוחותיו מהכח אל הפועל לחלוק בגלוי על משה רבינו.