הפלורליזם שביהדות

בפרשת במדבר למדנו על סדר החנייה של השבטים. לכל שבט היה מקום משלו, דגל משלו ונשיא משלו. בפרשת נשא למדנו על סדר הקרבת הקרבנות, כשלמעשה מדובר בקרבן זהה שמקריבים כל הנשיאים ומדוע נדרשה התורה לחזור על כך תריסר פעמים ולהרחיב על כך. נכון היה אם הייתה כותבת את הקרבן של נשיא ראובן וממשיכה שכל שאר השבטים הקריבו כמוהו.

וגם בפרשה שלנו ממשיכה הפרשה ומאריכה בכמה פסוקים מי הנשיא שכל שבט שהוליך את השבט כשהחלו לנסוע. מדוע שוב חזרה על כך התורה? ומדוע שוב תריסר נשיאים? יכולה הייתה התורה לפתור זאת במלים פשוטות של "כל שבט ונשיאו".

לכל שבט יש דגל ויש נשיא. מודגש כך בפרשות שלנו מספר פעמים. אבל ללוי אין דגל וגם אין נשיא. ועוד – גם לעם ישראל עצמו אין דגל אלא רק לשבטים.

דגל נועד להבדיל בין דבר לדבר – בעת המודרני המדינות השונות בחרו להן דגלים שסימלו את הערכים המהותיים בעם של אותה המדינה. ארגנטינה בחרה את השמש, מצרים את הנשר, ארה"ב את הכוכבים המסמנים את המדינות השונות בתוך הפדרציה, צרפת בחרה את הצבעים שמסמלים חירות שוויון ואחווה. כל מדינה ומדינה בחרה את הצבעים שיצבעו את הדגל שלה. אולם, הדגל הוא לא רק מבדיל אלא הוא גם מחבר. הווה אומר, הדגל אומר – למרות שאני מדינה או עם ואני נפרד מהאחרים, אני חלק מ"משפחת העמים" – אני חלק מהעמים השונים. כך באופן סימבולי בחצר האו"ם בניו-יורק אראה את דגל המדינה שלי שזור בין כל הדגלים – ניתוק בתוך חיבור.

לא פלא איפוא שאחת ההחלטות הראשונות של התנועה הציונית הייתה בחירת הדגל שיסמל את מהותה – שזהו דגל המדינה כיום המשלב בתוכו את פסי התכלת של הטלית ומגן דוד.

לעם ישראל במדבר אין דגל כי אין מולו השוואה. הוא לא חלק מהעמים, הוא מעליהם. מכאן גם מובן למה לכל שבט כן יש דגל – כי הוא בעלי מאפיינים  ייחודיים לו, מול שאר השבטים. מכאן גם מבינים מדוע כל נשיא מקריב בנפרד ומוזכר בנפרד בתחילת המסע – כיוון שכל נשיא מקריב את הקרבן עם כוונות שונות, עם מחשבות שונות ועם מעלות שונות.

ללוי אין דגל ואין נשיא. כי כמו ישראל מול העמים – הלוי מול ישראל – הוא נפרד מהם בקדושתו, הוא מעליהם. הוא לא חלק מהם מבחינת הקדושה – הוא קדוש יותר.

רבים נוהגים לחשוב שפלורליזם הוא העובדה שיש הרבה דעות ומחשבות. זה לא מעיד על פלורליזם, זה מעיד על אנרכיה. פלורליזם הוא שיש ריבוי דעות ומחשבות שיוצר קו משותף – הנהגה, אינטרס ציבורי משותף, מטרה משותפת  ועוד. כאשר מאפשרים לאנשים מחוץ לשיח הפוליטי הלגיטימי לקחת חלק בו – קיצוניים מכאן ומכאן – זה לא מוביל להתוויית קו משותף, זה מוביל לאנרכיה ולהפיכה. זו הסיבה שמדינות דמוקרטיות כמו גרמניה שאפשרו "פלורליזם" כזה, הובלו אחר כבוד לעליית המפלגה הנאצית לשלטון. לעומת זאת השיח המשותף, גם אם הוא שונה בין השבטים השונים יוצר מטרה אחת – עם ישראל. זהו פלורליזם אמיתי.

רבים משתמשים במונח "פלורליזם" במובנו השגוי של 'דבֵּר ככל יכולתך'. אבל אין זה נכון. פלורליזם הוא כאמור אוסף של דעות ומחשבות שיוצרות קו משותף אחד של מדינה או של חברה או של עם.