זבח משפחה לנו

"ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה" (פרק ז פס' יב) בספר מלכים (פרק יח ואילך) מתואר ששאול המלך רדף את דוד ורצה להרגו [ולהבנת מקצת פרשה זו יעויין בלשם שבו ואחלמה (הקדמות ושערים שער הפונה קדים פרק מא בד"ה וזהו סוד)], ומנהג שאול המלך היה לעשות סעודה בראש חודש, ואף דוד היה משתתף בה. ובערב ראש חודש ביקש דוד מיונתן בנו של שאול להיעדר מסעודה זו ובכך לבדוק האם שאול עודנו עויין לו [יעויין במפרשים שם]. ואכן, כאשר ראה שאול שדוד נעדר מהסעודה התרגז עד מאוד "ויחר אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן נעות המרדות וגו' כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך" (שם כ כח – כט). וצריך ביאור מדוע התרגז כ"כ על יונתן על שהרשה לדוד להיעדר מהסעודה.

כמו כן יש להבין מדוע אחרי שיהונתן אמר לשאול שדוד נעדר מסעודת ראש חודש משום שהיה לו זבח משפחה בעיר, אמר לו שאול "כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך". מה השייכות בין היעדרותו של דוד משום זבח משפחה לדברי שאול אלו. בנוסף יש להבין, מה היה חששו הגדול של שאול המלך מהיעדרותו של דוד עד ששאל ודרש אחריו "מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם", הלא קורה שאדם מסיבות שונות נעדר יום או יומיים. גם יש להבין איזה זבח משפחה היה לדוד בבית לחם.

בס' משבצות זהב הביא לכתבי דודו הגאון רבי יצחק וייס (ראב"ד ווערבוי) שראש חודש הוא יום המלכות של דוד וזהו שאמר דוד "זבח משפחה לנו", והסבר הדברים על פי מה שנמסר בשם רבי יוסף צבי דושינסקי בשם מדרש שיום ראש חודש ניסן שבו הקריב ראשון לנשיאי ישראל נחשון בן עמינדב, שהיה נשיא שבט יהודה הוא סימן ורמז לעתיד שמלך ישראל שיהיה משבט יהודה ["לא יסור שבט מיהודה" (בראשית מט י)] יהיה ממשפחתו של נחשון, וכיון שכן, משפחת נחשון קבעה מדורי דורות את יום ראש חודש ניסן – יום בו הקריב ראשון לנשיאי ישראל, שהיה נשיא משפחתם את קרבנו, ליום טוב, וקיימו יום טוב זה בגלוי ובפרהסיא לעיני כל, להודיע בשער בת רבים שהמלוכה שייכת למשפחתם.

ולפי זה, מובן היטב חששו של שאול המלך מהיעדרותו של דוד מסעודת ראש חודש, שהרי שאול ידע שמשפחת נחשון מקיימת זבח משפחה בכל ראש חדש ניסן. וכשדוד נעדר מסעודת ראש חודש (ניסן), שאול המלך חרד מאוד שהיעדרותו של דוד, היא משום השתתפותו בזבח משפחת נחשון. והתברר לו כעת שדוד הוא ממשפחת נחשון, שמזרעו יהיה מלך ישראל. ומתאמתים חששותיו שדוד ימלוך אחריו.

ומששמע באמת מפי יהונתן שדוד "נשאל ללכת לזבח משפחה בעיר". כלומר, לא סעודה משפחתית צנועה, אלא סעודה בעיר, בגלוי ובפרהסיא במעמד כל אנשי העיר, שהיו כולם משבט יהודה [בית לחם יהודה], הבין בזה שאול, שסעודה זאת הייתה זבח משפחת נחשון, שקיימו סעודה זאת בגלוי ובפרהסיא בכל ראש חודש ניסן, והתאמתו בזה חששותיו שדוד הוא מזרע נחשון והוא ימלוך אחריו. וכיון שכן רגז על זה מאד, ואמר ליהונתן "כי כל הימים אשר בן ישי חי על האדמה לא תכון אתה ומלכותך" שהרי עכשיו הוברר לו שדוד הוא מזרע נחשון והוא ימלוך אחריו ולא יהונתן.