כמה יוסף איכא בשוקא

חג השבועות חג מתן תורה, הוא היום הגדול בו קיבלנו את התורה הקדושה ונבדלנו על ידה משאר האומות. והנה, עם ישראל עשו הכנה כה גדולה כדי לקבל את התורה הקדושה מאז צאתם ממצרים ועד מתן תורה ובפרט בשלושת ימי ההגבלה כדי להיטהר ולהיות נכונים לקבלת התורה המבדילתם משאר העמים. אמנם, כשנתבונן בעשרת הדברות שניתנו לעם ישראל בהר סיני נמצא שרבים מן הציוויים אינם שונים מכל אומה מתוקנת בעולם וכגון "לא תגנוב" "לא תרצח" "לא תנאף" "לא תענה ברעך עד שקר" שהרי לכל אומה מתוקנת יש בספר חוקיה חוקים האוסרים לגנוב, לרצוח וכו', ולכאורה במעמד הר סיני, במעמד בו נבדלנו משאר העמים, מתבקש היה שינתנו מצוות המייחדות את עם ישראל דווקא כגון תפילין, שעטנז וכדו'.

ומובא בספרי (דברים לג ב) שמתחילה חיזר הקב"ה על כל האומות ושאלם אם מוכנים לקבל את התורה וכל אומה שאלה מה כתוב בה, ולישמעאל אמר "לא תגנוב", ולבני עשיו אמר "לא תרצח" וכו', ואמרו האומות שאין אנו מסוגלים שלא לגנוב ושלא לרצוח וכו', ולכן מיאנו לקבל את התורה. ולכאורה תמוה מה הרוויחו בכך שלא קבלו את התורה הלא עדיין מחויבים בשבע מצוות בני נח, וביניהם גם איסור גניבה ורציחה.

אך הביאור הוא שעל אף שבכל אומה מתוקנת יש ספר חוקים שכתוב בו לא לגנוב ולא לרצוח, מכל מקום ישנו הבדל מהותי בין האיסורים שאנו נצטווינו בתורה הקדושה לבין האיסורים של ספר החוקים של גויי הארץ. אצל האומות כל תקנת החוקים אינו בא לתקן את מידות האדם אלא את החיים החברתיים, ומטרתם היא אך ורק כדי שיוכלו האנשים לחיות חיים תקינים אך אין זה מפריע לאותו מחוקק שהאדם בעצמותו יהיה מושחת ושפל כל עוד הוא אינו מזיק לאחרים.

ובדבר זה נשתנתה התורה הקדושה, כי כשהקב"ה מצווה את האדם לא לגנוב הכוונה שהאדם בעצמותו לא יהיה גנב, ויעקור משורשו את רצון הגניבה, והיינו שאף אם בפועל האדם אף פעם לא גנב, עדיין מוטלת עליו החובה לעקור ולתקן את המידות הרעות השוכנות בו כדי שהוא מצד טבעו לא ירצה לגנוב, ובכח התורה אפשר לעקור אף נטיה קלה של גניבה, ולכן רק אצל ישראל מי שחבירו הקדים לו שלום ולא השיב לו נקרא גזלן (ברכות ו ב) לפי שיש בכך נגיעה של גניבה, לא לתת לזולת את שמגיע לו, וזיכוך וטהרה מהמידות הרעות יש רק בקיום התורה.

ועתה מבואר היטב מדוע נצטווינו במתן תורה באותם מצוות שאף קיימות אצל האומות, לפי שאילו היינו מצטווים בשאר מצוות שלא יתחייבו בהם אומות העולם, היה נראה שההבדל בינינו לאומות איננו הבדל מהותי אלא הבדל כמותי שהם נצטוו בשבע מצוות ואילו אנו בתרי"ג, וכדי לעקור מחשבה זו, נתן הקב"ה דווקא את אותם מצוות שנצטוו בהם הגויים אך בעומק ומשמעות אחרת, כדי לשנות את מהות האדם ולעקור מליבו את המידות הרעות, ולא רק לאסור את עשייתם בפועל של עבירות אלו. וזה מה שטענו אומות העולם שאין הם יכולים לקבל את המצוות, וכגון בני ישמעאל את איסור "לא תגנוב" שאף שיכולים הם להתגבר ולא לגנוב, אך כל זה מן השפה ולחוץ, ואילו בפנימיותם עדיין מוטבע בהם שורש של גניבה שאותו לפי טענתם אין הם יכולים לעקור מליבם.

ולפי זה יתבארו היטב דברי רב יוסף (פסחים סח ב) שאמר על יום מתן תורה "אי לאו האי יומא דקא גרים [אלמלא יום זה] כמה יוסף איכא בשוקא [הרי ישנם אנשים רבים בשוק ששמם יוסף, ומה היה ביני לבינם]", ופירש רש"י "שלמדתי תורה ונתרוממתי". ועומקם של דברים ביארו רבותינו, שרב יוסף חלה ושכח תלמודו (נדרים מא א) ואצל אומות העולם כאשר אדם שוכח את הידע אותו למד אינו שווה עתה מאומה, ואמר רב יוסף שאילו ידיעת התורה הייתה ידע בלבד וכשאר אומות העולם אזי לא היה בידו עתה מאומה, אך כיון שניתנה תורה אשר משנה את האדם ומטהרת אותו ממילא על אף ששכח תלמודו עדיין יש בו את ההתרוממת שקיבל מכח התורה ורוממות זו נשארה אצלו למרות שידיעת התורה השתכחה ממנו, והוא שאמרו חז"ל (ברכות ח ב) "הזהרו בזקן ששכח תלמודו" כי התורה הגביהתו ורוממתו, אף שאין בידו עתה את ידיעת התורה.