הרב אליהו פורטנויאחרי שהקדוש ברוך הוא מצווה את משה רבינו לספור את שבט לוי, כתוב בפרשה "ויפקוד אותם משה על פי ה'" [ג', ט"ז], ופרש"י, "אמר משה לפני הקב"ה: היאך אני נכנס לתוך אוהליהם, לדעת מנין יונקיהם? א"ל הקב"ה: עשה אתה שלך, ואני אעשה שלי. הלך משה ועמד על פתח האהל, והשכינה מקדמת לפניו. ובת קול יוצאת מן האוהל ואומרת, כך וכך תינוקות יש באוהל זה. לכך נאמר, על פי ה'".
מבואר בדברי רש"י, שעל אף שמשה רבינו לא היה יכול לספור את שבט לוי, שהרי מנין לו לדעת את מספר הנפשות שבתוך כל אוהל. בכ"ז נצטווה ע"י הקב"ה שילך ויעשה את המוטל עליו, והקב"ה יסייע בידו.
וצ"ב, שאם אכן משה לא היה יכול למנות לבדו את הלויים, וכפי שהקב"ה בעצמו אמר לו. לשם מה היה צריך ללכת ולעמוד בפתח האוהלים, ולהמתין לקריאת הבת קול. הרי יכל היה להישאר בביתו, והקב"ה היה מגלה לו כמה אנשים גרים בכל אוהל, וכך היה לו יותר קל למנות את הלויים?
ונראה, שכאן מגלה התורה יסוד גדול וחשוב בעבודת ה'.
אין הכי נמי, הקב"ה מסייע ליהודי לעשות את המוטל עליו, אך זהו רק לאחר שהאדם עשה את כל מה שמוטל עליו לעשות. אך אם האדם אינו משתדל, אלא סבור שמכיון שבלאו הכי הוא לא יוכל לעשות הכל, ממילא אין טעם להתחיל כלל את הדבר, הרי שאין הקב"ה מסייע לו.
ומשום כך הצטווה משה רבינו ללכת ולעמוד בפתח כל אוהל, שזהו המקסימום שיכל לעשות. ורק אז יצאה בת קול מהאוהל, והכריזה את מספר הנפשות הגרות שם. אך אם היה נשאר בביתו ומחכה לקריאת הבת קול, היא לא היתה מגיעה.
וזה הדרך להתכונן לחג השבועות, יום מתן תורה. אם אדם יחכה שההבנה בתורה תגיע אליו לבד, זה לעולם לא יקרה, אלא על האדם להתאמץ בכל כוחו להבין את לימודו, ולא עליו המלאכה לגמור, וכשהאדם יעשה את ההשתדלות שלו, הקב"ה ישפיע עליו שפע קדושה והבנה בדברי התורה הקדושה.