הרב אליהו פורטנויאחד מהקללות שבפרשת בחוקותי הוא "וכשלו איש באחיו כמפני חרב ורודף אין" [כ"ו ל"ז]. ופרש"י, "ומדרשו, וכשלו איש באחיו, זה נכשל בעוונו של זה, שכל ישראל ערבין זה לזה".
מבואר בדברי רש"י, שכל יהודי ערב לכך שחברו ישמור את התורה ויקיים את מצוותיה. ומהאי טעמא נצטוו ישראל על מצות הוכחה, כיון שזהו חלק מעניין הערבות, שיוכיח את חברו על מעשיו המקולקלים וישדלנו לחזור למוטב.
וכמש"כ בספר החרדים [סוף פרק ס"א], "וא"ת, הרי כמה מצוות תלויות בכהנים ובמקדש ובמלך, איך כל יחיד יכול לקיים תרי"ג?
י"ל, דישראל כולם נפש אחת דכתיב שבעים נפש, גם הם גוף אחד, כמו שפירש רבי שמעון בן יוחאי על הפסוק אדם אתם, והוא מה שנאמר גוי אחד בארץ. ולכך כתיב וכשלו איש באחיו, ופרשו ז"ל איש בעוון אחיו. וכולן מצווין במצות הוכח תוכיח אפילו תלמיד לרב, א"כ במה שמזרזין אלו את אלו במצוות שהם יכולין לקיימן אע"פ שאין המוכיח יכול לקיימן בתוכחתו חשיב כאילו קיימן, עד שאמרו כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו.
וזהו שאמרו [ברכות י"ז.] נשים במאי זכיין? ומתרץ לפי שהן מזכות את בעליהן ואת בניהן לעסוק בתורה. כלומר, כיון דמצוות תלמוד תורה אינן יכולות לקיים והשלמות אינו אלא בקיום תרי"ג הרי תחסר להם זאת, ומתרץ שגם זאת מקיימות".
וכן מבואר בדברי האור החיים הקדוש בפרשת תרומה על הפסוק "ועשו ארון" [שמות כ"ה, י'] מסביר למה רק בארון כתוב בלשון רבים "ועשו" ולא "ועשית" כמו בשאר הכלים, וז"ל: שרמז שאין גופה של תורה יכול להתקיים אלא בכללות כל ישראל ואין מציאות בעולם יכול עשות כל עקרי התורה וזה לך האות אם הוא כהן הרי זה אינו מקיים נתינת כ"ד מתנות כהונה ופדיון בכור וכו' ואם הוא ישראל הרי אינו יכול לקיים מצות עשה שבהקרבת הקרבנות ודיניהם אשר רבו מצות עשה שבהם וכן לוי ובכללות כל ישראל יקיימו כללות עקרי התורה, לזה אמר ועשו לשון רבים, ובשאר פרטי תיקוני הארון אמר לשון יחיד כי לתקן כלי התורה שהם לומדיה ועמליה והכנותיה יכולין להתקיים מאדם אחד".
ומבואר, שע"י הדאגה לקיום המצוות של זולתו, מקיים כל איש מישראל את כל התרי"ג מצוות. וזה העבודה של האדם, ובמיוחד לקראת חג מתן תורה, לדאוג גם לרוחניות של חבירו.