הרב אליהו פורטנויבפרשה קוראים אנו על המשך סוגי הקרבנות, ואחד מהם הוא קרבן שלמים הנאכל לשני ימים ולילה אחד, חוץ מקרבן שלמים אחד שנאכל רק ליום ולילה, והוא קרבן תודה. והשאלה מתבקשת, למה קרבן תודה יוצא דופן מכל שאר קרבנות השלמים והוא נאכל רק ליום ולילה?
ושמעתי להסביר: רש"י כותב על הפסוק "אם על תודה יקריבנו – אם על דבר הודאה על נס שנעשה לו וכו'", והיינו שאת קרבן התודה אדם מביא כדי להודות לקב"ה על נס שקרה לו. א"כ, כשיש לאדם כמות גדולה מאד של אוכל שהוא צריך לסיים תוך זמן מסויים – ובמיוחד קרבן תודה שחוץ מהכמות הגדולה של הבשר שיש בקרבן, יש גם ארבעים לחמים שמביאים עם הקרבן – הוא לא יכול לאכול את הכל לבד והוא צריך להזמין אנשים שיעזרו לו לגמור את כל הבשר והלחמים שלא יהיה נותר. וכשאנשים ישאל אותו למה הוא הזמין אותם לאכול, הוא יענה להם שהוא הקריב קרבן תודה על הנס שנעשה לו, וכך יתפרסם יתגדל שמו של ה' יתברך.
ולפי זה מובן למה זמן אכילת קרבן התודה הוא רק יום ולילה, כיון שכמה שיש פחות זמן לאכול את הקרבן והלחמים, צריך להזמין עוד אנשים בשביל שלא יישאר נותר, וכך הוא יודה לה' בפני קהל יותר גדול ועוד אנשים ישמעו על ניסיו ונפלאותיו של הקב"ה.
ודבר זה מתאים מאד לימי הפסח הבאים עלינו לטובה, שזה הזמן שבו אנו מחוייבים לספר על יציאת מצרים, וכך משבחים אנו את ה' על שאר הניסים והטובות שהוא עושה איתנו במשך השנה כולה ובכל דור ודור.
ובאמת רואים שיש דמיון בין קרבן תודה לקרבן פסח, ששניהם נאכלים בקהל גדול, וכן שניהם נאכלים עד הבוקר. וההסבר לדמיון בין הקרבנות הוא, שקרבן הפסח הוא קרבן תודה: כשם שמקריב התודה עורך סעודת הודיה ומספר את סיפור הצלתו האישית, כך בקרבן הפסח כל העם יושב לסעודת הודיה, בה מספרים את סיפור ההצלה ממצרים ומשבחים את ה'.