הרב מאיר אסטריקהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
"ועשית מזבח מקטר קטרת עצי שטים תעשה אתו" (פרק ל פס' א) בפרשה זו נאמר הציווי על עשיית מזבח הקטורת. והנה, סדר הציוויים בעשיית המשכן, מתחילה נצטוו על עשיית ארון, כפורת, שולחן ומנורה (פרק כה). לאחר מכן נצטוו על עשיית המשכן וכיסוייו (פרקים כו כז). לאחר מכן על עשיית בגדי הכהונה ומשיחת אהרן ובניו (פרקים כח כט), ורק עתה נצטוו על עשיית מזבח הקטורת. ותמה הרמב"ן "הנה מזבח הקטרת מן הכלים הפנימיים היה, ראוי שיזכירנו עם השולחן והמנורה שהוא מונח עמהם", ויעויין בדבריו מה שיישב.
עוד ציוותה התורה "והקטיר עליו אהרן קטרת סמים" (פס' ז), ואף בזה הקשה הרמב"ן שהרי "אין המצוה הזו [הקטרת הקטורת] בכהן גדול בלבד, אלא היא אף בכהנים הדיוטים כדין הדלקת הנרות שבצדה (בפסוק ח) שאמר ג"כ ובהעלות אהרן את הנרות, ואינה בכ"ג בלבד כמו שאמר למעלה (כז כא) יערך אותו אהרן ובניו. ולא ידעתי למה הזכיר אהרן בשניהם ולא אמר הכהן". פירוש, נתקשה הרמב"ן מדוע בהדלקת המנורה ובהקטרה על מזבח הקטורת הדגישה התורה שעבודתן תיעשה ע"י אהרן הכהן הגדול, בעוד שעבודות אלו כשרות אף בכהן הדיוט.
והנראה בזה, שבשלושה מכלי המשכן מצינו שעשו סביבם זֵר, ארון, שולחן ומזבח הקטורת. וביאר בזה רש"י (כה יא; שם כד; ל ג) שזר הארון שבו מונחים לוחות הברית "סימן לכתר תורה", וזר השולחן "סימן לכתר מלכות שהשולחן שֵׁם עושר וגדולה כמו שאומרים שולחן מלכים", וזר מזבח הקטורת "סימן הוא לכתר כהונה". וכתב הרמב"ם (הלכות תלמוד תורה ג א) "בשלשה כתרים נכתרו ישראל, כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה כבר זכה בו אהרן שנאמר (במדבר כה יג) "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם", כתר מלכות זכה בו דוד וגו', כתר תורה הרי מונח ועומד ומוכן לכל ישראל", ונמצא שהארון מסמל את כתר התורה השייך לכל ישראל, השולחן מסמל כתר מלכות השייך למלך, ומזבח הקטורת מסמל את כתר הכהונה השייך לאהרן ובניו.
ומעתה יש לבאר בפשיטות מדוע המתין הכתוב בציווי מזבח הקטורת עד לאחר שנמשחו אהרן ובניו, ולא מנאו עם הארון והשולחן. לפי שבעשיית הארון והשלחן כבר ניתנה תורה וכבר שימש משה רבינו כמלך, ועל כן ציוותה התורה לעשות את הכלים המסמלים עניינים אלו. משא"כ על עשיית מזבח הקטורת המסמל את כהונתו של אהרן, שהיאך תצווה עליו התורה כאשר אהרן ובניו טרם נמשחו לכהונתם, ועל כן המתינה התורה למשיחת הכהנים, ורק לאחר מכן ציוותה על עשיית מזבח הקטורת.
וראיה לדבר, שבעשיית המשכן (פרק לה) ובהקמת המשכן (פרק לט) הוזכר מזבח הקטורת יחד עם השולחן והמנורה ולא נכתב לבסוף, והטעם כפי שנתבאר, שכל מה שהמתינה התורה בציווי עשייתו הוא משום שלא נתכהנו אהרן ובניו, אך בעשיית המשכן והקמתו שכבר נמשחו אהרן ובניו, הזכירה התורה את מזבח הקטורת במקומו, בין הכלים הפנימיים.
ויש להוסיף בזה, שהסיבה שזכו זרעו של אהרן לשמש בכהונה, באה מכוחו וזכותו של אהרן, דעל הפסוק (שמות ד יד) "ויחר אף ה' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך וגו' וראך ושמח בליבו" הביא רש"י את דברי הגמ' (זבחים קב א) שמחמת כעסו של הקב"ה על משה שסירב לקבל על עצמו את השליחות לדבר עם פרעה ניטלה ממנו הכהונה, ומשום שאהרן שמח במינויו של משה רבינו, זכה בה (שמו"ר ג יז). ואף הדלקת המנורה באה מכוחו של אהרן וכפי שביאר רש"י (במדבר ח ב) שכיון שראה אהרן את קרבנות הנשיאים חלשה דעתו שלא ניתנה נשיאות לשבט לוי וחשש שזה מחמת חטאו בעגל, וניחמו הקב"ה בהדלקת הנרות.
ובכך יש ליישב קושיית הרמב"ן מדוע בעשיית מזבח הקטורת ובהדלקת הנרות הזכירה התורה את אהרן, בעוד שאף כהן הדיוט רשאי להקטיר קטורת והדלקת המנורה כשרה בזר. שלא באה התורה לומר שאהרן הוא שצריך לעשות עבודתו אלו, אלא כיון ששני דברים אלו – מזבח הקטורת המסמל את כתר הכהונה, והדלקת הנרות באו מכוחו של אהרן, הזכירה התורה שם את שמו.