אמת ואמונה

אם אין לאדם עבודה ואינו יכול להתפרנס מיגיע כפיו, ישנם כיום רשויות אשר תומכות בחסרי אמצעים. בעת שאדם יש לו משפחה וילדים וכך גם כשאינו עובד לעת זקנתו. ישנן קצבאות אשר תומכות באדם חסר האמצעים עדי לקיים אותו בעת צרתו. זאת לעומת הדורות הראשונים אשר פרנסה הייתה מושג מקביל לחיים. לאדם חסר פרנסה לא היו האמצעים לפרנס משפחתו. יכול היה להגיע עד לכדי רעב ולסכן את שלום משפחתו וילדיו.

האדם החולה היה מיד במצב של סכנה. אנשים רבים מתו כתוצאה מחוסר גישה לרפואה טובה. כל הרפואה הייתה מוגבלת ביותר באפשרויות שלה, ולא נתנה מענה למחלות רבות. אדם אשר היה – או הוא או מי ממשפחתו – חולה, הרים את עיניו לשמיים כדי שיעזרהו הקב"ה ויבריא את החולה. הוא ידע שאין הרבה סיכויים להבראה ע"י הרופאים, צריך את עזרתו של הקב"ה. היום כאשר הרפואה מפותחת, כאשר ישנם אנשים המופנים לרופאים גדולים ומומחים, האדם הזקוק לרפואה רגוע יותר. מסתמך הוא על הרופאים הטובים אשר יסייעו ברפואתו. לא מרגיש הוא חסר אפשרויות מול המחלה. הוא חש שיש לו תשובות רבות ודרכים רבים להגיע לרופא טוב אשר ירפא את מחלתו.

כתוצאה מכל הדברים הללו ומדוגמאות נוספות בחיינו, אנו חשים בטוחים יותר. מאמינים בכוחותינו ובמגוון האפשרויות הרבות הקיימות היום, כדי להתמודד עם הבכיות שאנו נתקלים בהם.

**

אדם נוסע ברכב. יש לו רכב טוב ומהיר אשר יכול הוא להאיץ את מהירותו. לוחץ הוא על דוושת הדלק והרכב נוסע מהר על הכביש. רוח חזקה נושפת על פניו והנהג מתמלא בהרגשת כוח ועצמה. חש הוא שהוא שולט בכלי חזק ומהיר, תחושה של עצמה וכוח רב מסורים בידיו. כוחות חזקים אשר משרתים אותו נותנים לו אפשרויות רבות.

רוכב אדם על האופנוע, כלי בעל עצמה ומהירות רבה. נוסע הוא על הכביש ושועט במהירות עצומה. לבטח חש הוא תחושת שליטה מרוממת.

ודאי שהטייס אשר טס במרומים, הרואה את האדמה ואשר עליה, בממדים קטנים – מרגיש הוא מעל כולם. תחושה של גבוה מעל גבוה ושהשמיים הם הגבול עבורו. כל אלו נותנים לאדם הרגשה של כוח, הרגשה שהוא שולט על כוח רב. ישנם בידיו הרבה כוחות כדי לנהל את חייו כרצונו. כמובן שכל זה מקשה עליו לחוש, לעתים קרובות, את חולשותיו ואת מגבלותיו. להרגיש שהוא זקוק לבורא העולם, בלעדיו הוא לא מסתדר. שאין לו ברירה אלא לסמוך על הקב"ה. התחושה של האדם המודרני היא שישנם בידיו הרבה אמצעים כדי להסתדר בכוחות עצמו ובלא צורך להיעזר בכוחות אחרים ח"ו. ודאי שהדברים לא תורמים לחיזוק האמונה בבורא. לא מוסיפים לאדם הרגשה שהוא תלוי בכל  בידיו ובהחלטותיו של הקב"ה.

**

היום בעזרת הטלפון והמכשירים הנוספים להעברת ולקבלת מידע, הכול נגיש ונמצא. האדם רואה שהידע נמצא סביבו, הוא חשוף לידע רב ולאפשרויות רבות. הוא גם יכול לסדר ולטפל בצרכים שלו במהירות רבה, יכול להגיע לאנשים רבים מרגע לרגע. צורת החיים כיום נותנת לו תחושה שהוא בעל כוח רב ומסתדר יפה בחיים, גם בעתות קושי ובעיה.

לכך קשה לאדם להיות נכנע לרשות שמעליו, שיהיה נכנע לה בכל. לחוש שהוא חסר כוח וחדל אישים, אל מול כוח הגדול ממנו – מול כוח הבורא. כשאין אדם מכיר כל הזמן את מגבלותיו ואת הצורך התמידי להיעזר בקב"ה אשר שולט בכל, אין האמונה הפשוטה הזו חודרת פנימה לתוך לבו. אין שורשי ההתבטלות המוחלטת כלפי בורא העולם ננעצים עמוק בתוך נפשו.

רק ח"ו בעת צרה, כשאדם רואה שכוחותיו מוגבלים או כוחותיו נחלשים. כאשר יש שאינו שולט בחייו והאפשרויות שלו מוגבלות ביותר, אז ניתן ביתר קלות להשליך יהבו על הקב"ה לראות את אמת החיים שהכול מידיו יתברך.

אך למה יחכה האדם למצבים כאלה. למצבים אשר יחייבו אותו בעל כורחו להאמין באמת הברורה אשר נצטווינו עליה. למה לחכות שהקב"ה ח"ו יביא מצבים שיחייבו להאמין בו. נשיב את לבנו גם במצבי החיים הטובים לדעת ש"הוא אחד ואין שני" – הכול בידיו והכול מידיו. את האמת הגדולה אשר חיים אנו עליה כבר אלפי שנים, אשר נתנה כוחות נפש רבים לעם הזה, גם בעתות של צרה ומצוקה רבה. האמת אשר מבוטאת ע"י שלוש פעמים ביום בסיום תפילתנו: "ואנחנו כורעים ומשתחווים ומודים – לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה". זהו הקטע הנאמן בסוף התפילות, רגע לפני צאתנו לשוק החיים. לזכור ולהזכיר בכת עת במשך היום, לשוב ולשנן בלבנו שאנחנו כנועים ומתבטלים לפניו – שהכול מידיו בלבד.