הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
בסוף הפרשה, אחרי כל המצוות שנצטווה משה רבינו לומר לעם ישראל, מופיעים כמה פסוקים הקשורים למתן תורה. בפשטות, וכך מסביר רש"י, הפרשה הזאת נאמרה לפני מתן תורה, אך הרבה מפרשים (רמב"ן, אבן עזרא ועוד) מסבירים שזה היה לאחר מתן תורה ולפני עליית משה רבינו להר סיני לקבל את הלוחות.
בפסוק א' נצטווה משה רבינו לעלות להר סיני, יחד עם אהרון ובניו ושבעים מזקני ישראל. אמנם מיד בפסוק שלאחריו כתוב "ונגש משה לבדו את ה' והם לא יגשו", והיינו שמשה רבינו ניגש לבדו לה'. ולכאורה צריך להבין להיכן הלכו אהרון ובניו ושבעים מזקני ישראל?
הסבר לכך ניתן לראות בפרשת שמות. בזמן שהקב"ה ציווה את משה שילך עם אהרון לפרעה, אומר לו הקב"ה שיקח איתו את זקני ישראל וילך איתם לפרעה, אך כשמשה ואהרון הלכו לפרעה, כתוב בפסוק "ואחר באו משה ואהרון". רש"י על המקום מבאר למה הזקנים לא הגיעו לפרעה: "אבל הזקנים נשמטו אחד אחד מאחר משה ואהרן עד שנשמטו כולם קודם שהגיעו לפלטין לפי שיראו ללכת", שהזקנים פחדו מפרעה ולכן נשמטו ממשה ואהרון עד שהגיעו לארמון. מוסיף רש"י שבהר סיני הקב"ה נפרע מהזקנים שלא נגשו אליו, כמו שכתוב "ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו".
השפתי חכמים מביא את הרא"ם שמקשה, שאם מה שמשה ניגש לבדו היה עונש לזקנים, א"כ מדוע אהרון לא ניגש, מה הוא חטא? והרא"ם נשאר בצריך עיון. מתרץ השפתי חכמים על פי רש"י בפרשת יתרו שכותב על הפסוק "עלית אתה ואהרן עמך" [י"ט, כ"ד] "אמור מעתה אתה מחיצה לעצמך ואהרן מחיצה לעצמו וכו' והעם כל עיקר אל יהרסו". ועל כך נענשו הזקנים שלא ניגשו כלל, ובכך נפרע להם על מה שלא הגיעו לפרעה.
אך עדיין קשה, אם הסיבה שהזקנים לא ניגשו להר סיני היה בגלל שלא הגיעו לפרעה, א"כ למה אהרון היה במחיצה נפרדת, הרי הוא הגיע עם משה לפרעה?
ושמעתי הסבר מדהים: כשמשה ואהרון הגיעו לפרעה, כתוב בפסוק "ואחר באו משה ואהרון", מבואר בפסוק שמשה רבינו הגיע ואחריו אהרון, בהפרש של פסיעה אחת אפילו. על כך מגיע למשה רבינו שכר יותר גדול, שהוא זכה להתקרב לקב"ה יותר מאהרון.
רואים מכאן דבר מבהיל, שני אנשים שעושים את עושה מצווה, לשניהם מגיע שכר עצום על כך, אבל כשאחד עושה פעולה, אפילו הקטנה ביותר, מהשני, הוא כבר זוכה לדרגה גבוהה יותר. וכפי הסיפור המפורסם על גבאית הצדקה שסיפרה לחברתה בחלום, ששתיהם קיבלו שכר לאין שיעור על הצדקה שהיו אוספות לעניים, אבל על זה שהיא הושיטה את ידה לקרוא למישהי אחרת ולבקש את תרומתה, קיבלה שכר יותר גדול. על הושטת יד בלבד לצורך מצווה.