shmuelהקדשה: לרפואת אברהם חיים בן יונה
כיום יש לנו קושי גדול יותר מאשר פעם להיות מאמינים באמת ובתמים. להיות נכנעים בכל נפשנו בהקב"ה, בתחושה פנימית עמוקה וברורה שאנו בטלים ומבוטלים כלפי בורא העולם.
לא רק להיות מקבלים את גזרותיו, אלא גם מסכימים בכל לב לכל מה שהוא עושה לנו, ללא שאלות תמיהות וטרוניות. להיות בטוחים שהוא המחליט, הוא העושה לנו את הטוב ביותר. את החלטותינו ואת מחשבותינו אנו מבטלים לפניו ללא הרהור וערעור.
ומדוע קשה לנו היום יותר מאשר פעם? אנו כיום לא רואים מושגים של התבטלות אדם לזולתו. אין לנגד עיננו צורת החיים של פעם – אדון ועבד. העבד נכנע בפני אדונו, אין לו משל עצמו כלום. אין לו החלטות ואין לו רצונות, הכול מסור לאדונו שיעשו בו כרצונו. סדר יומו וחיי משפחתו, הכול היה מוכרע בידי האדון. אין לו רכוש משל עצמו, גם כל משפחתו וצאצאיו נמצאים בבעלות מוחלטת של האדון. הגמרא מספר שהיו אמוראים שעשו בפני עבדיהם את הדברים האישיים ביותר. העבד היה דמות שפלה ונמוכה כל-כך עד שהאדון לא העריך אותו כאדם הנמצא לפניו ואשר יש צורך להתבייש ממנו. העבד היה מוערך כאילו בעל חי מסתובב כאן.
היום גם איננו רואים מושג של שלטון. אין שלטון של דיקטטור אשר כל העם נכנע ושומע בקולו. ודאי שאיננו נחשפים היום לדמות המלך שכולם רועדים ממנו, משתחווים לו וחרדים למוצא פיו.
כיום, בעידון הדמוקרטיה אין אנו מושפלים מול השלטון, אין סמכות אשר שולטת עלינו. אנחנו בוחרים וממנים את המנהיג שינהיג את המדינה [בצורה זו או אחרת], אשר איננו כל יכול ואין חרדים ממנו.
אנחנו גם לא נחשפים למושג של השתחווי-ה, ודאי שלא בפישוט ידיים ורגליים שהייתה במקדש. משמעותה הייתה: כל כולי כגובה הקרקע, אין לי גובה כלל. אני משול כעפר, הנני מבטל את כל ישותי בפני הקב"ה כעפר האדמה.
בימינו אפילו הילדים כבר אינם נחשפים לצורת שלטון. אין את הפחד מפני המורה. אין חשש מעונשים בעולם החילוני וישנן זכויות תלמיד. אינם חוששים שיענישו ויכו אותם. כבר בילדותם יודעים הם שיש להם זכויות, אין מי שישלוט בהם ללא רצונם.
כיוון שצורת החיים שלנו שונה מאשר פעם. לאור זאת, שהיום כבר לא קיים המושג של שלטון ללא מצרים בין בני האדם. לכך גם קשה לנו לקבל שלטון שלא הורגלנו לו על פני האדמה אשר אנו חיים עליה. כשאין דוגמה של שליטה של האחר עלינו, כך גם יהיה קשה לנו להפנים שיש עלינו שליטה מוחלטת ע"י בורא העולם. [תארו לעצמכם את מלך ישראל, שליט יחיד בעל כוחות עצומים בידו, משתחווה בפישוט כלפי הקב"ה בבית המקדש. היש מסר אדיר כמו זה לציבור הרחב? אם המלך, שהוא השליט היחיד וכו' משתחווה בפני מלך מלכי המלכים, אז מי אני? (הוספת המערכת)]. אין לנו דוגמאות מן החיים לצורך התבטלות זו. גם אם אנו יודעים על האמונה בבורא עולם, גם אם אנו בוודאי מאמינים בו מקטנותנו, אך לחוש זאת באופן פנימי זאת עבודה גדולה יותר. תחושת התמסרות בכל חושינו ונפשנו להיות הדברים עמידים ומבוססים בכל מקרי החיים, זה קשה לנו בגלל צורת החיים השונה כיום.
צורת החיים כיום נותנת לאדם תחושה שהוא מסתדר יפה מאוד. הוא שולט בעניינים והוא מנהל את חייו בצורה מקסימלית.
בדורות ההם, בעת שלא ירדו גשמים, צער גדול היה בעולם. היה חשש גדול שאם תהא בצורת הרי אנשים ימותו מרעב. כשבורות המים לא התמלאו בחורף, היה חשש גדול שלא יהא בקיץ מים לשתות. אם לא ירדו גשמים על האדמה, חששו שלא יהיה אוכל בשנה הקרובה. חשש אמיתי מפני צמא ורעב.
בשל כך החקלאים וכל תושבי העולם נתנו עיניהם בקב"ה שייתן מטר על פני האדמה. כאן, היום, אין החשש הזה. אם לא יורדים מספיק גשמים, אפשר לייבא מים מארצות אחרות. אפשר גם להתפיל מי ים.