בין צוק איתן לאזריה

אף אחד מאיתנו אינו צריך להיות מדינאי או איש צבא כדי להבין כיצד נגמרה הלחימה ב"צוק איתן" לפני שנתיים וחצי. רק אוויל יחשוב שישראל ניצחה בקרב מול ארגון הטרור וסיימה את הלחימה בהפסקת אש מתוך חוזקה ותחינה ובקשה של הצד השני, כשהוא על ברכיו וחרב חדה מונחת על צווארו. בפועל, במקרה הטוב נסתיימה הלחימה ב"תיקו" בין שני הצדדים. למעשה ברור שהלחימה נסתיימה בכך שהצד העזתי ממשיך לחפור מנהרות ומאיים על תושבי מדינת ישראל. עד לאן במדינת ישראל? ה' יעזור.

בימים האחרונים נחשפו הדיונים בקבינט בתקופת צוק איתן. המקום שאמור להיות שקוע במחשבתו כיצד להושיע את אזרחי ישראל הסובלים מהאיום היומיומי של חמאס. המקום בו אמורה להיות כל ההכוונה לכך שצריך לסיים את המצב בו חמאס חופר מנהרות ומאיים בכך. אלא שאנו רואים כי דווקא בפרוטוקולים הדרג המדיני, וגם הצבאי, עסוקים בעיקר להתנגח זה בזה. אבל כל זאת עוד אפשר לסבול. אלא שאז מגיעים לרגעי ההכרעה לגבי מציאות המנהרות ומגלים ששר הביטחון, האיש שמופקד על ביטחון הציבור במדינת ישראל – הוא הוא חותר להפסקת אש מבלי לגעת במנהרות. טענתו העיקרית, שלכאורה אמורה להיות צודקת – זהו בור ללא תחתית. החשש העיקרי שהמנהרות כל-כך מסועפות עד שלא יוכלו באמת למוחקן.

תפקיד הצבא הוא להגן. אם כל הכאב הגדול, מחיר החיילים אינו אמור להוות אף לא שיקול הקל שבקלים בניהול קרבות ומלחמות. העיסוק בחשש מפני חיילים מתים הוא פופוליסטי. אם מטרת חיסול המנהרות הוא שקט בגבולות הארץ – צריך לבצע אותו גם במחיר של הרוגים רבים. אבל אם מדובר בעיקר בדיבורי סרק וזריעת חול בעיני הציבור כמו חדירה סתמית לשטח האויב כדי שיאמרו שעשו משהו – אזי כל חלל הוא רצח של ממש מצד מערכת הביטחון. לצערי, מסתבר שהכניסה הקרקעית לרצועת עזה הייתה זריעת חול בעיני הציבור בחסות שר הביטחון והרמטכ"ל.

הקוד האתי של צבא ההגנה לישראל היה עד צוק איתן חתירה למגע ויצירת חוצץ מפני פגיעה באזרחים ובחיילים.  השארת המנהרות לאחר צוק איתן היא אמירה מפורשת – נראה כי הקוד האתי של צה"ל השתנה. הוא הפך להיות כזה שמפחד לצאת להילחם, ולא ממהר להסיר את איום הטרור – הן אם הוא מנהרות והן אם הוא טרור מסוג אחר.

מעניין לראות שאותו שר הביטחון הוא זה שמיהר להוקיע את החייל אזריה שטעה וירה במחבל מנוטרל. האמירה של שר הביטחון הייתה שהריגה זו הייתה בניגוד לקוד האתי של צה"ל.

האם הקוד האתי של צה"ל טוב יותר מאשר הקוד האתי של צבאות גרמניה, בריטניה, צרפת, ארה"ב, קנדה ואפילו… שוודיה? כיוון שבמדינות אלה הקוד האתי אומר שבמקרה של הריגה של מחבל בזמן אירוע ובזירת האירוע אם בטעות ואם בכוונה, לא תיחשב להריגה כלל. אלא שבישראל רוצה שר הביטחון להתייפייף בפני הבוחרים הפוטנציאלים מהשמאל, וברגע אחד פתאום חתירה למגע אינה אחד מעיקרי הקוד האתי. אלא שזה לא ברגע אחד. מדובר בשיטתיות של שר הביטחון הכושל לשעבר, אשר נקט בדיוק באותו קוד אתי גם בצוק איתן – לא לחתור למגע, לא להסיר את איום המנהרות ולא להגן על תושבי ישראל.

כאשר הקוד האתי, שהוא הבסיס המוסרי-ערכי של צה"ל משתנה במציאות, לא פלא שצה"ל לא מסוגל להגן. כשצה"ל מנוע מלפעול בשם הקוד האתי החדש שיצר שר הביטחון הקודם – מה הפלא שבמציאות של צוק איתן לא הוסר איום המנהרות. ובסבב הלחימה הבא, כאשר איום המנהרות יהיה הרבה יותר גדול מאשר לפני שנתיים וחצי –  האם שר הביטחון הקודם יואשם בדבר מה? האם הוא יואשם בהריגת כל אלו שח"ו ישלמו את מחיר ההפקרות שלו? האם יואשם בבגידה במדינת ישראל על כך שלא הסיר את האיום של המנהרות בזמן?

האם רופא שלא הסיר גידול ממאיר בזמן ובגלל זה הגידול התפשט ייתכן ולא יועמד לדין על רשלנות רפואית? ודאי שיעמוד לדין ודאי שיורשע וירצה אף עונש מאסר. חבל שמבחינה ביטחונית זה לא כך.

כאשר הקוד האתי של הצבא משתנה בצוק איתן התוצאה היא הרשעת אלאור אזריה. כאשר נעלם המוסר האנושי שאומר שלא מרחמים על מחבלים, מתגלה ביתר שאת הממרא: "המרחם על אכזרים סופו להתאכזר לרחמנים". אין הדבר אומר שצריך להרוג מחבל אם הוא מנוטרל, אבל אם בתוך להט הלחימה דבר כזה קורה – אין זה הופך את מבצע הירי לפושע. לכל היותר מדובר בעבירת משמעת, או כמו שאמר פעם טייס: "מכה קלה בכנף".