לשונות הגאולה

"לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים" (פרק ו פס' ו). בפסוק זה טמון כל תהליך גאולת ישראל, והוצאתי [יציאת מצרים] והצלתי [הצלה מעבדות] וגאלתי [מכות מצרים] ולקחתי [מתן תורה], וכנגד ד' לשונות גאולה אלו תקנו חז"ל ד' כוסות בליל הסדר. ויש להעיר, מדוע לא נאמרו לשונות הגאולה כסדר האירועים שקרו – וגאלתי והצלתי והוצאתי – שהרי תחילת הגאולה הייתה ע"י מכות מצרים, ואחרי כן פסק השעבוד (ר"ה יא א), ולאחר מכן יצאו ממצרים.

ושמעתי לבאר, על פי הידוע בפרשיות אלו הרומזות על הגאולה העתידה, וכלשון המדרש (בראשית רבה ע ו) "נטל הקב"ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים", דהנה, בברית בית הבתרים שגילה ה' לאברהם את גלות מצרים וגאולתה, נרמז גם שעבודם בד' מלכויות דעל הפסוק (בראשית טו יב) "והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו" אמרו חז"ל (מ"ר מד יז) "אימה – זו בבל, חשיכה – זו פרס, גדולה – זו יון, נופלת – זו אדום" ואף בגאולה נרמז עניין ד' מלכויות, דעל הפסוק (שם יד) "וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי" כתב רש"י "וגם לרבות ד' מלכויות, שאף הם כלים על ששעבדו את ישראל" נמצא שאירועי גלות מצרים וגאולתה הם שורש לגלות ד' מלכויות, והגאולה מהן. וכשנדקדק בדבר נמצא שארבעת לשונות הגאולה מכוונות כנגד צורת הגאולה מד' מלכויות כפי שיתבאר.

"והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים" – הגלות הראשונה הייתה בבבל, וצורת גאולתה הייתה על ידי שנפלה מלכות בבל ביד פרס. וזה שרמז הכתוב "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים", שלא יצאו מבבל לארץ ישראל אלא רק סבל הבבלים פסק מהם.

"והוצאתי אתכם מעבודתם" – הגלות השנייה הייתה ע"י פרס, ואף בגלות זו לא קיבלו עם ישראל את השלטון על ארץ ישראל, ועיקר ההצלה שהייתה במלכות זו הייתה מגזרתו של המן שרצה לאבד את עם ישראל. וחלוקה לשון הצלה מגאולה – לשון הצלה שייכת בהצלת הגוף ואילו גאולה בהצלת הנפש. וכיון שההצלה מהמן הייתה הצלת הגוף אמרה תורה "והצלתי אתכם" וכלשון הכתוב באסתר (ד יד) "רוח והצלה יעמוד ליהודים".

"וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים" – הגלות השלישית הייתה ע"י יון, ועיקר מלחמת היונים לא הייתה כנגד הגוף אלא כנגד הרוח – להפוך את עם ישראל לככל הגויים, וההצלה מידם הייתה על ידי מלחמת החשמונאים שניצחו את היונים בניסים גדולים [כפי שאנו מודים בתפילת "על הניסים"] ועל כך רמז הכתוב "וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים" דלשון גאולה נופל על הצלת הנפש כפי שהתבאר, וההצלה הייתה "בזרוע נטויה ובשפטים גדולים", שניצחו החשמונים את היוונים שלא כדרך הטבע.

"ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים" – הגלות הרביעית היא גלות אדום. וידועה טענת הנצרות שגלות זו מראה שהבורא זנח את ישראל בגלות ובחר בהם במקומם (עפ"ל). וכפי המבואר באריכות בספר "ויכוח הרמב"ן". ועל כך אמר הכתוב שבסוף גלות זו תבוא הגאולה השלימה ויראו כל העמים שאנו עמו הנבחר של הקב"ה והוא אלוקינו, וכמבואר בנביא (ישעיה כז יג) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים מארץ אשור והנדחים מארץ מצרים והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים", וזה שאמר הכתוב שבסוף גלות זו "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים".

ואפשר, שכיון שגלות מצרים הייתה השורש לכל הד' גלויות והיו בה את כל הבחינות של הגלויות השונות (בני יששכר), וכמו שדרשו דורשי רשומות "ויהי בימים הרבים ההם" "רבים" ראשי תיבות רומי, בבל, יון, מדי. וכשם שגלות מצרים הייתה שורש לכל הגלויות, כך גאולת מצרים היא סימן לגאולה העתידה משעבוד מלכויות, ולכך שינה הכתוב בסדר ד' לשונות של גאולה, לרמז לנו את אופן הגאולה מד' מלכויות.