וירא כי אין איש

אחר שראה משה רבנו את המצרי מכה איש עברי, כותבת התורה "ויפן כה וכה וירא כי אין איש, ויך את המצרי ויטמנהו בחול" (פרק ב' פס' יב). ופירש רש"י (ומקורו במ"ר א לג) "וירא כי אין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר". וביאורן של דברים, שאלו היה המצרי מחויב מיתה בידי אדם, לא היה כל מקום להתחשבות בתוצאה עתידית, שהרי אישה שהתחייבה במיתת בי"ד, מקיימים את הפסק אע"פ שהיא מעוברת (ערכין א ו), אך כאן כיון שאין מיתתו בידי אדם, שהרי לא היו עדים ושאר תנאים הנדרשים למיתת בי"ד, לא הייתה מיתתו אלא בידי שמים, ובחיוב מיתה זו, מתחשבים אף בתוצאה עתידית.

ויש לדקדק בלשון "ויפן כה וכה" שמשמע שבדק שני דברים ועל פיהם הסיק משה שאפשר להרוג את המצרי. עוד יש להעיר, שמשמע מרש"י שאילו יוָלד מזרעו של המצרי גר, לא היה משה רבינו הורגו. והרי אמרו חז"ל (קידושין ע ב) "קשים גרים לישראל כספחת [כצרעת]", ומשמע שאין הגרים רצויים בעם ישראל, וא"כ אף אילו היה נולד גר מזרעו של אותו מצרי, לא היה בכך סיבה שלא להורגו.

ולהבנת העניין יש להביא מה שנחלקו ראשונים בהסבר המימרא "קשים גרים לישראל כספחת", ומצינו בכך שתי דרכים עיקריות. יש שפירשו שהחיסרון הוא בעצמותם של הגרים שמפריעים בדרכם לעם ישראל [או משום שאינם מדקדקים במצוות וישראל למדים מהם (רש"י שם) או מחמת שרובם מתגיירים מחמת דבר אחר, וחוזרים ומכשילים את ישראל בעבירות, כפי שהיה ביציאת מצרים עם הערב רב (רמב"ם אסורי ביאה יג יח)]. ויש שפירשו שאין הגרים פסולים בעצמותם, ורק מחמת שנמצאים בקרב ישראל נגרמת מכך הפרעה לישראל [או משום שקשה להימנע למצערם ועוברים באיסור הונאת הגר (תוס' שם) או משום שמקפידים יותר מישראל במצוות וגורמים בכך קיטרוג על עם ישראל (רבינו אברהם הגר הובא בתוס' שם)].

והנה, לפי הנוקטים שהגרים כשרים בעצמותם ואין דרגתם נחותה מישראל, מבוארים היטב דברי רש"י מדוע יש להשאיר את המצרי בחיים אילו יצא מזרעו גר – שאף שהגרים מזיקים לישראל, אך כיון שמעלתם בעצם גדולה מישראל ורק שנגרם שלא באשמתם הפרעה לישראל, לא רצה משה רבינו להרוג אם המצרי אם יצא מזרעו גר. אך עדיין קשה, לנוקטים שהגרים בעצמותם פגומים הם מדוע היה משה רבינו משאירו למצרי בחיים אילו היה יוצא ממנו גר, ובפרט שרש"י עצמו מפרש (שם) שהחיסרון בגרים הוא שאינם מדקדקים במצוות.

ונראה לחדש שכל מה שנקטו הראשונים שהגרים פגומים הם, זהו דווקא בגר עצמו ולא לזרעו הבא אחריו. וטעם הדבר, שכל היזקם של הגרים הוא משום שאינם זהירים במצוות וישראל לומדים ממעשיהם. והסיבה שהם אינם זהירים במצוות ולא מדקדקים בהם נובעת מכח זה שלא מושרשות המצוות בליבם, שהרי לא הכירו את התורה והמצוות עד עתה. וכל זה נכון כלפי הגר בדור הראשון שהתגייר, אך בדורות שלאחר מכן ילמדו בניו מינקותם עם כלל ישראל, ויושרש בליבם התורה והמצוות וידקדקו במצוות ככל כלל ישראל.

ולפי זה מיושבים היטב ההערות בהם פתחנו – בכפילות "כה וכה" שמשמע שמשה בדק במצרי שני דברים ועוד שכיון שקשים גרים לישראל כספחת מדוע היה מו"ר משאיר את המצרי חי אילו היה מתגייר אי מי מזרעו – ולפי מה שנתבאר שדווקא הגר קשה לישראל ולא בניו מתיישבות שתי הקושיות זו בזו. שאכן אף אם היה רואה משה רבינו שיוצא גר מאותו מצרי לא היה בכך סיבה להשאירו בחיים לפי שהגרים קשים הם לישראל, אך עדיין יש לחשוש שמא מזרעו של אותו גר יצאו בנים כשרים, ועל כן הוצרך משה רבינו לבדוק בכפליים, הן אם יצא גר מאותו מצרי, והן אם יצא מאותו גר בנים כשרים, וזו כפילות הלשון "כה וכה", וכיון שראה שלא יצא ממנו גר שיכולה לצאת ממנו שושלת ראויה, הרגו.