פרויקט הציונות – פרק יא – בין דת ללאום

מהו ל"ג בעומר? מי שגדל על ברכי היהדות המסורתית שעוברת מאב לבן מזה עשרות דורות יודע היטב כי ל"ג בעומר הוא היום בו נלקחה נשמתו של רבי שמעון בר יוחאי, היום בו נפסקה המגיפה שהרגה 24 אלף תלמידיו של רבי עקיבא וכו'.

מי שגדל על ברכי הציונות "יודע" של"ג בעומר הוא היום בו היהודים הדליקו מדורות כדי לסמן את הניצחון ההירואי של בר-כוכבא על הרומאים. כל-כך הירואי, שמאז בר כוכבא והרומאים ועד למלחמת העצמאות לא הייתה גבורה יהודית. נו באמת…

לא התבלבלנו בתאריכים. אבל ל"ג בעומר זו דוגמה מעולה להסביר כיצד הצליחה הציונות לשנות את ההיסטוריה, להדביק לתאריכים מסוימים 'סגולות' לא קיימות. רלוונטי יותר אולי לדבר על ט"ו בשבט. מהו ט"ו בשבט?

לגדלים על ברכי היהדות זהו יום בו מסתיימת הלכתית השנה החקלאית ומתחילה חדשה וכו'. עבור מי שגדל על ברכי הציונות זהו יום הנטיעות (בין בשמיטה ובין בשנה רגילה) והוא מסמל את יום החג של קק"ל. נו באמת…

התנועות הלאומיות באירופה – התנועה הגרמנית, היוונית, ההולנדית, הבלגית, האיטלקית וכו' צמחו ממקום של ריק כמעט מוחלט. הן אימצו לעצמן זהות לאומית חדשה, יצרו חגים לאומיים וחיברו בין חלקי העם באמצעות נושאים משותפים כמו שפה, תרבות, היסטוריה, גיבורים לאומיים ומיתוסים. הם המציאו חגים שהתאימו ללאום שלהם, כל אחד לשלו. הייתה הפרדה ברורה בין החגים הנוצרים לבין החגים הלאומיים (גם בארה"ב זה קיים, למשל 4 ביולי וחג ההודיה הם חגים לאומיים, אבל החגים הנוצריים גם הם רשמיים, אך הם חגים דתיים).

כשהציונות צמחה, ובעיקר בתקופת התנועה הציונית עצמה כאשר היא נלחמה כנגד כל פיסת דבר קדוש שקיים ביהדות, היא ניסתה ליזום חגים לאומיים חדשים ולמחוק את החגים הישנים של היהדות, אלא שהיא גילתה מהר מאוד שהדבר לא מצליח. אנשים המשיכו לחוג את ראש השנה, כיפור, סוכות, פסח ושבועות כחגים דתיים, למרות שהם עצמם היו כבר חילונים גמורים ואף מתבוללים.

הוגי הדעות של הציונות הבינו שלא יוכלו להילחם כנגד התרבות, ההיסטוריה והשפה המודרנית. על כן אמצה לעצמה הציונות לאום מחודש. משודרג. השפה הפכה משפת קודש "מנוונת" לדידם, לשפה עברית "חיה". ההיסטוריה היהודית לא הייתה עוד מסעות הצלב פרעות ואסונות מאירופה אלא ניצחונות מזהירים של החשמונאים ובר כוכבא (ולכן חנוכה הפך להיות סמל של גבורה פיזית, כשנס פך השמן והניצחון הרוחני נמחקו מההיסטוריה הציונית כמעט לחלוטין). ט"ו בשבט הפסיק להפריד בין השנים האגרריות והפך להיות החג של קק"ל בו שותלים עצים ומייערים את ארץ ישראל, שהציונות עכשיו מטפחת והופכת אותה ל"ארץ אהבתי". ל"ג בעומר עוות לחלוטין וכמוהו גם חגים דתיים כמו פסח, סוכות, שבועות וראש השנה, שקיבלו אספקטים של תרבות ולא דת.

כך יצרה הציונות את הלאומיות הציונית והחליפה את  ה"לאום יהודי" ב"לאום ציוני" וכששטיפת המוח הצליחה, החזירו וקראו ללאום הזה "לאום יהודי".

לאום הוא למעשה החוט המקשר בין הפרטים בחברה מסוימת על בסיס של תרבות, היסטוריה ושפה משותפת. באמצעות הרגש אל הלאום (כלומר – לאומיות) הם הצליחו להעביר את היהודים על לאומם היהודי האותנטי ואלו נהפכו לבני הלאום הציוני.

הצלחתה של הציונות בכך הייתה כה גדולה עד שהיום אנשים בקרב החילונים לא מבדילים בין הלאום היהודי ללאום הציוני. על כך עוד נרחיב בהמשך.