הרב מאיר אסטריקהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
כאשר נפטר יעקב אבינו חנטוהו ובכו עליו המצרים במשך שבעים יום, ולאחמ"כ העלהו יוסף לארץ ישראל כדי לקוברו במערת המכפלה. ובתוך עליה זו כותבת התורה (פרק נ פס' י) "ויבואו עד גרן האטד אשר בעבר הירדן ויספדו שם מספד גדול וכבד מאוד ויעש [יוסף] לאביו אבל שבעת ימים", ומכך שהתחיל הכתוב בלשון רבים ["ויבואו" "ויספדו"] ואצל עשיית האבל סיים בלשון יחיד "ויעש לאביו אבל שבעת ימים" משמע שרק יוסף התאבל על אביו. וקשה, וכי שאר השבטים לא התאבלו על יעקב אבינו. עוד יש להבין, מדוע דחה יוסף את האבל כל שבעים ימי החנטה ובכיית מצריים עד שהגיעו לגורן האטד, ולא התחיל את ימי האבל סמוך לפטירתו של אביו.
והנה, על הפסוק "ויפול יוסף על פני אביו וגו'" כתב בתרגום יב"ע "וארבע יוסף ית אבוי בערס דנשדפו וכו' תמן הוו קיימין גיברין מן דבית עשיו וכו' [וישכב יוסף את אביו במטת שן הפיל וכו' שם היו עומדים גבורים מבית עשיו וכו']" וכן הוא בתרגום ירושלמי (שם) "תמן קיימין גוברין מן בנוי דעשיו תמן קיימין שלוטנין מן בנוי דישמעאל וכו' [שם עומדים אנשים מבני עשיו שם עומדים מושלים מבני ישמעאל וכו']" ויש להבין מה חיפשו בני ישמעאל ועשיו סביב מיטתו של יעקב אבינו.
והנראה בביאור העניין, דהנה כאשר נתגלה לעשיו שיעקב גנב ממנו את הברכות כותבת התורה (כז מא) "וישטם עשו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשו בליבו יקרבו ימי אבי ואהרגה את יעקב אחי", וביאר הכלי יקר "תלה הדבר בימי אבל, לפי שאבל אסור לעסוק בתורה כי פקודי ה' ישרים משמחי לב, ויצחק אמר ויהיה כאשר תריד דהיינו בזמן שלא יעסקו בתורה ופרקת עולו, וא"כ באבלו ודאי לא יעסוק בתורה ולא יהיה לו דבר המגין עליו ואז אהרגה את אחי" [וכן פירש בפירוש יונתן על תרגום יב"ע] כלומר, שעשיו המתין לאבלו של יעקב שבו לא יעסוק בתורה ואז יוכל להרגו.
והנה, יעקב אבינו טרם פטירתו העביר את כל הברכות אל יוסף [ועוד הוסיף עליהן], דעל הפסוק (מט כו) "ברכות אביך גברו על ברכות הורי עד תאוות גבעות עולם תהיין לראש יוסף ולקדקדק נזיר אחיו" כתב התרגום יב"ע [בתרגום ללה"ק] "ברכות אביך יתווספו על הברכות שברכו אותי אבותי אברהם ויצחק שחמדו להם גדולי עולם ישמעאל ועשיו וכל בני קטורה. יתאספו כל אלה הברכות ויעשו עטרה גדולה ליוסף".
ועתה נבין מה עשו בני ישמעאל ועשיו סביב מיטתו של יעקב אבינו, לפי שבני ישמעאל ועשיו נטרו טינה ליוסף על הברכות שבידו, אך כל זמן שיוסף עסק בתורה חששו ממנו מפני כוח תורתו [כפי שחשש עשיו מיעקב כל זמן שעסק בתורה] אך עתה שנפטר יעקב ויוסף יהא אבל ולא יעסוק בתורה יוכלו להרגו.
ובכך מתיישבות היטב הקושיות בהם פתחנו – מדוע רק יוסף התאבל בגורן אטד ולא שאר האחים וכן מדוע לא התאבל יוסף מיד בפטירת יעקב – לפי שכל האחים אכן התאבלו מיד בפטירת יעקב ולכן לא הוצרכו להתאבל שוב בגורן אטד, אך יוסף שלא יכול היה להתאבל במצרים סמוך לפטירתו של יעקב משום שחשש שאם יעשה אבל לאביו ויפסיק לעסוק בתורה יהרגוהו בני ישעמאל ועשיו [כמבואר בתרגום יב"ע ובתרגום ירושלמי שהמתינו סביב מיטתו של יעקב] ועל כן רק חיבקו ונישקו אך לא התאבל עליו, ולכן רק הוא הוצרך להתאבל על יעקב בגורן אטד לפי שאז סר החשש מבני עשיו וישמעאל כפי שיתבאר.
דאמרו בגמ' (סוטה יג א) "ויבואו עד גורן האטד, וכי גורן יש לו לאטד [הרי אטד הוא מין קוץ, ואיך עושים ממנו גורן, אלא] אמר רבי אבהו מלמד שהקיפוהו כתרים לארונו של יעקב, כגורן זה שמקיפים לו [גדר סביב העשויה] אטד. שבאו בני עשיו ובני ישמעאל ובני קטורה. תנא כולם למלחמה באו כיון שראו כתרו של יוסף תלוי בארונו של יעקב, נטלו כולן כתריהן, ותלאום בארונו של יעקב". ואם כן בגורן אטד התפייסו בני עשיו וישמעאל וביטלו את המלחמה ביוסף ונתקררה דעתן עד שתלו כתריהן על ארונו של יעקב, ולכן שוב לא פחד מהם יוסף שמא יהרגוהו ועשה לאלתר שבעת ימי אבל ליעקב שלא יכול היה לעשותן עד אותו הזמן.