אוהד שקד-מנדלבוייםלפני כחודשיים התפרסמה בעיתונות הכללית מודעה קטנה ובה נכתב כי שופטת בית הדין הצבאי קודמה בתפקידה לבית הדין הצבאי לערעורים. הגיוני. אדם מתפקד בתור שופט במשך זמן מסוים, נחשב מוערך ועל כן ראוי בהחלט לקדמו – הן בצבא והן באזרחות.
מודעה כזו לא הייתה תופסת את העין כלל, אלא אם היה מדובר בשופטת היושבת בראש ההרכב שאמור להכריע באחד התיקים הרגישים ביותר מאז קום המדינה – משפט אזריה.
נזכיר את העובדות בקצרה: לפני 10 חודשים מחבל ניסה, כמו בכל יום, לרצוח בסכין חיילים בחברון. המחבל "נוטרל", כלומר נורה ברגל או בבטנו והושכב על הרצפה. כעבור זמן קצר חייל, אלאור אזריה, ירה כדור בודד והרגו. טענתו הייתה כי חשש ממטען על גופו של המחבל, שכן לבש מעיל שחור גדול, למרות שלא היה קר בחוץ. צָלַם של ארגון משתפי הפעולה עם שונאינו – בצלם – צילם את האירוע והחייל נחקר, נעצר ונחשד בהריגת מחבל. הסיבה – המחבל היה כבר מנוטרל והחייל ביצע את הירי שלא לצורך ובכך הרג, ה' ישמור, את המחבל.
במשך תשעה חודשים וחצי עינו את דינו של החייל, כשכולם משתמשים בו למטרותיהם הפוליטיות – ימין ושמאל. ברור לכל שלא מדובר במשפט צבאי נורמטיבי על חייל שסרח, אלא מדובר על משפט פוליטי לחלוטין.
כאשר הרמטכ"ל הביע דעתו, וכמוהו גם שר הביטחון, בו במקום, ועוד לפני שקיבל את התחקיר הראשוני בנושא (כך לפי עדות התביעה, שהרמטכ"ל ושר הביטחון קיבלו את התחקיר הראשוני רק ארבע שעות אחרי שהתבטאו על כך שחייל עשה מעשה מאוד לא טוב בחברון), והם אלו שממנים את השופטים הצבאיים במישרין או בעקיפין, ושהם מקדמים את השופטים, במישרין או בעקיפין – הרי שברור שהשופט, כל שופט, שרואה את עתידו המשפטי בצבא – יישר קו עם עמדת הרמטכ"ל, גם אם צריך ליישר את הקו.
קריאתה של השופטת למחבל השפל הזה בפסק הדין – המנוח – הוא חציית קו אדום. במדינה מתוקנת שר המשפטים היה מודיע לאותה שופטת לא להגיע לעבודה למחרת. לא מדובר בדעה או עמדה. מדובר בכשל של תפיסת המציאות, בעיוות של האמת, ואחת כמוה לא יכולה להיות בבית דין צבאי ולא באזרחי. מי שמכנה רוצח "מנוח" – יש לשלול ממנו את תעודת השפיטה ועריכת הדין.
כדי שהשופטת, במקרה ש"שכחה" את "המוסר" הרמטכל"י, תזכור אותו – הבהיר אתמול הרמטכ"ל באמירה מחוצפת ונוראית את עמדתו שוב, כרומז לשופטת, שבינתיים קודמה בתפקידה ע"י הרמטכ"ל, באומרו: "אזריה הוא לא הילד של כולנו, הוא חייל וצריך לחרף חייו". לחרף חייו – למות, ולא שמחבל רוצח שפל ימות. זה המוסר של האיש שאמור להנהיג את הצבא. מזעזע.
ומזעזע עוד יותר שגלעד שליט, בעוונו שוחררו אלף מחבלים – הוא כן היה "הילד של כולנו" ואנשי השמאל עשו לילות כימים כדי לשחררו, גם אם במחיר זה ישלמו (ושילמו) חייהם יהודים נוספים (כי מלחמת אבירי "זכויות האדם" היא למען הערבים, לא למען היהודים). אותו חייל שיצא מהטנק ללא נשק, למרות שיכול היה שאם היה יורה לכיוון המחבלים, ואפילו לא אליהם, שלא ציפו למצוא מתנה גדולה בבית גנזי הטנק, היו בורחים. אבל הוא – כרופס, יצא בידיים מורמות בלי שום התנגדות, שאולי אפילו תעלה בחייו ותוריד את מס אלף המחבלים לסכום נמוך יותר בעד גופתו. הוא החייל של כולנו, אבל זה שתוך כדי מציאות חברונית מסובכת, עושה טעות – הוא לא החייל של כולנו, בעיני הרמטכ"ל.
זו תחילתה של מלחמת אזרחים. פרשת אזריה הוא קו פרשת המים בציבור הישראלי. אמון האזרחים בצבא שואף לאפס. הצבא נתפס בעיני המחבלים כעת כצבא שזכויות האדם של המחבלים חשוב יותר מזכויות חייליו – וככזה – לחיילי צה"ל אין את הכוח עוד להילחם נגד אויביהם. מי יישא עתה אחריות על חיי אזרחים וחיילים שישלמו בחייהם בגלל אוזלת ידו של הרמטכ"ל?
האם לבית המשפט הייתה אפשרות אחרת? לא. הוא היה חייב להרשיע את אזריה, אך היה צריך להרשיע אותו בהתנהגות שאינה הולמת, לא בהריגה. מחבלים זה לא איסור להרוג, מחבלים זה איסור לא להרוג.
"הקם להורגך השכם להורגו" אינה סיסמה בעלמא, כפי שהרמטכ"ל שלנו טען היום בפני תלמידים אומללים שנאלצו להקשיב לדברי ההבל שלו. הקם להורגך – זו הלכה, מצווה וחובה מוסרית, הגיונית, אנושית ואידאולוגית – להורגו. אולי כעת עם אלפי חיילים יעזבו את הבסיסים וישובו הביתה כמחאה – הדברים יובילו לפיטוריו של הרמטכ"ל.
אז מה המסר שלנו, היהודים שומרי התורה מכל הפרשה – המסר שאנחנו צריכים לראות ולהבין ראשית שיש מי שמנהל את העולם. הקב"ה יודע בדיוק מה הוא עושה, גם כשאנחנו לא מבינים. אבל המסר הנוסף הוא שמראה לנו ה' עד כמה המוסר האנושי הוא מוסר מעוות, משתנה, חסר מצפון ולא הגיוני.
בזמן מסוים חייל שיורה במחבל נחשב חייל מצוין. בזמן אחר הוא נקרא 'הורג'. כי זה המוסר האנושי – הוא מתעוות עם הזמן, משתנה מנורמה לנורמה, משתנה בהתאם לאינטרסים של אנשים ולאינטרסים פוליטיים. גם בעבר פגשנו לא מעט את המוסר האנושי שמשתנה בהתאם לרעיונות שונים. על כן מי שטוען כי הוא אדם מוסרי, אך אינו שומר תורה ומצוות, הוא לא יכול להיות אדם מוסרי. הוא יכול אדם נחמד, אבל לא מוסרי. כי אם המוסר שלך משתנה בהתאם לג'וב שאתה רוצה להתקדם בו, או אם המוסר שלך הוא בהתאם לאינטרסים של מציאת חן בעיני מפקדים או תקשורת – אזי אתה לא יכול להיות אדם שומר תורה ומצוות. אתה יכול להיות שופטת בבית דין צבאי. ולהתקדם.