הרושם הראשוני חשוב מהכול

כשיוסף פותר לפרעה את החלומות שלו, הוא אומר לו את זה בצורה לא שגרתית: "שבע פרות הטובות שבע שנים הנה ושבע השיבולים הטובות שבע שנים הנה וכו' ושבע הפרות הרקות והרעות העולות אחריהן שבע שנים הנה ושבע השיבולים הריקות שדופות הקדים יהיו שבע שני רעב וכו' הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים" [מ"א, כ"ו – כ"ט].

ולכאורה צריך להבין, למה יוסף הקדים בפתרון החלום את שבע שנות הרעב לפני שבע שנות הרעב, הרי סדר הדברים היה שקודם היה שבע שנות שובע ואחר כך התחיל הרעב, ואילו יוסף אומר בהתחלה ששבע הפרות והשיבולים הטובות מסמלות על שבע שנים (ולא פירט איזה סוג של שנים), ואחרי זה אמר שהפרות הרעות והשיבולים ושדופות הקדים מסמלות על שבע שנות הרעב, ואז מספר שיבואו שנים של שובע גדול וכו'. מדוע לא התחיל יוסף עם שני השובע?

וראיתי לבאר, שרואים מכאן יסוד גדול בחיים: אין כמו הרושם הראשוני. אפשר לומר לאדם אותו דבר אבל בשתי צורות שונות, והתגובה שלו תהיה שונה. אפשר לומר לו שבעוד שבוע הוא ייהפך לעשיר גדול, אבל אחרי חודשיים הוא יאבד את כל הכסף ויישאר עני ואביון. ואפשר לומר לו שבעוד חודשיים לא יהיה לו כלום והוא יהיה עני ואביון, אבל שיידע שבעוד שבוע הוא ייהפך לעשיר גדול. בדרך הראשונה, הוא ישמח יותר מאשר בדרך השניה, כי טבע האדם להתפעל מהדבר הראשון שהוא שומע, ברגע שהוא שומע קודם כל שהוא יהיה עשיר, הוא נהיה שמח בצורה כזו שהוא פחות מצטער מהשמועה השניה שהוא יאבד את כספו. לעומת זאת כששומע בהתחלה שהוא יהיה עני ואביון, השמועה השניה שהוא יתעשר בעוד שבוע, פחות ישמח אותו.

זה מה שיוסף עשה עם פרעה. יוסף רצה שפרעה יקח לתשומת ליבו את הענין של הרעב, ושידאג מראש להכין כמות גדולה של אוכל לשנים האלו, לכן הוא לא סיפר בהתחלה שיהיה שנים של שובע גדול, כי אז יישאר לפרעה רושם שיהיה הרבה אוכל, לכן התחיל יוסף בסיפור הראשון מהשנים של הרעב, שזה יעשה על פרעה רושם גדול, שאז הוא ישמור על עצמו בשנים של השבוע שיגיעו.

דבר זה מתאים לימי חנוכה – המסמלים על חינוך. צריך לדעת שהרושם הראשוני שאדם עושה על ילדיו, זה מה שנשאר להם בראש יותר מהכל. לכן על האדם להקפיד שהרושם שיהי לילדיו יהיה קשור לתורה ולמעשים טובים, וכך יזכה שבניו יגדלו ויעלו במעלות התורה והיראה.