הרב מאיר אסטריקלעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
"ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" (פרק כה פס' כח) וברש"י הביא את דברי התרגום "ארי מצידיה הוי אכיל" [כי מצידו היה אוכל]. והקשו המפרשים, ממה שקיימא לן (יבמות צט ב) שאין הקב"ה מביא תקלה ע"י בהמתם של צדיקים, וכל שכן שצדיקים עצמן אינן נכשלים במאכלות אסורות [וכפי שמבואר בתוס' שבת יב ב ועוד]. וא"כ אף שיצחק סבר שעשיו אינו רשע, מ"מ אמרו חז"ל (קידושין יח ב) שהיה עשיו בגדר ישראל מומר, ומומר ששחט שחיטתו נבילה (חולין ה א) וא"כ יש להבין היאך אכל יצחק מציידו של עשיו.
עוד יש להעיר, לפי מה שידוע במעלת הצדיקים שיכולים לידע על ידי ריח הבשר, אם השוחט אדם כשר, א"כ איך יצחק לא הבחין שעשיו מאכילו נבילות. עוד יש להעיר, דכשבא עשיו עם המטעמים שהכין לאביו, כתוב "ויחרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד" (פרק כז פס' לג), וכתב רש"י "ראה גיהנם פתוחה מתחתיו". (ב"ר סז ב) ותמוה, מדוע דווקא עכשיו ראה יצחק גיהנם פתוחה, ולא בשאר פעמים שבא עשיו לפניו. עוד יש להבין מדוע יעקב גנב את הברכות שאביו ייעד לעשיו, ולקחם לעצמו.
ושמעתי לבאר בשם ה"ישמח משה", דעשיו נזהר בכבוד יצחק עד למאוד. וידע עשיו ששחיטתו נבלה היא, ולא רצה להאכיל את אביו נבילות. לכן כל פעם שהביא בשר לאביו – הלך ליעקב אחיו וביקש ממנו לשחוט את הבהמה. וזהו הטעם שלא האמין יצחק לכל מה שאמרו לו על רשעות עשיו בנו, שטען – אדרבה, נוכח אני שעשיו ששוחט לי את הבשר, הוא כשר והגון, שהרי צדיק יודע להבחין לפי ריח הבשר מהי דרגת השוחט ששחט את הבהמה.
אולם הפעם, כשהלך עשיו להכין מטעמים לאביו, יעקב הלך גם הוא בשליחות אמו אל הצאן, וממילא עשיו לא מצא את יעקב על מנת שישחט לו את הבהמות, ונאלץ לשחוט בעצמו. משום כך, רק הפעם כשהגיע עשיו עם הבשר, חרד יצחק חרדה גדולה עד מאוד וראה גיהנם פתוחה תחתיו, כי רק הפעם הבין מריח הבשר שהשוחט אינו אדם כשר אלא מומר. ואכן לא כתוב כאן שאכל יצחק מהבשר שהכין לו עשיו ולמרות שעשיו אמר לו "יקם אבי ויאכל מציד בנו" (כז לא), יצחק למעשה לא אכל, משום שאין הקב"ה מביא תקלה לצדיקים.
ובזה מובן מדוע לקח יעקב את הברכות ע"פ דין, לפי שיצחק אהב את עשיו כי ציד בפיו, וביאר התרגום כי מציידו היה אוכל, ולכן ייעד את הברכות לשוחט שמאכילו בשר כזה מהודר. אולם כאמור שוחט זה לא היה עשיו – אלא יעקב, ולפיכך פי דין הגיעו לו הברכות.
עוד יש ליישב מדוע רק כעת חרד יצחק חרדה גדולה, באופן נוסף. שהרי תמיד כשעשיו שרת את אביו, לבש את בגדי החמודות, ופרש"י (כז טו) שחמדם מנמרוד, ומבואר במדרש (ב"ר סה טז) שהיו אלה בגדי אדם הראשון. כך שבכל פעם שהגיע עשיו אל אביו עם בגדים אלה נכנס עמו ריח גן עדן, דהם בגדי אדה"ר שהיה בגן עדן, ולכן יצחק לא הרגיש את "ריחו" האמיתי של עשיו.
אולם הפעם רבקה נתנה ליעקב את הבגדים האלה, ולכן כשנכנס יעקב אל אביו כתוב "וירח את ריח בגדיו" (כז כז), ופרש"י שנכנס עמו ריח גן עדן, דבגדים אלה היו בגדי אדם הראשון, אך מטעם זו היתה זו הפעם הראשונה שעשיו בא לפני אביו בלי בגדים אלה, ולכן חרד יצחק חרדה גדולה, לפי שרק כעת ראה גהינם פתוחה תחתיו, דזו הפעם הראשונה שהבחין יצחק בריחו האמיתי של עשיו.