חוצפא יסגא

"בעקבות משיחא חוצפא יסגא … וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת" (סוטה מט ע"ב)

כאשר שמעון פרס פירש בכנסת באופן די "חדשני" דברי תורה, אחד מהפוליטיקאים החרדים אמר לו שהפירוש הזה הוא אינו נכון ומשולל כל יסוד. השיב לו פרס "יש שבעים פנים לתורה". השיב החרדי "כתוב שבעים פנים לא שבעים רגליים וידיים. יש כללים לפירוש ופירושים שאינם נכונים אין הם חלק משבעים פנים, אלא חלק משבעים רגליים".

כאשר יש עתיד זכו בבחירות הקודמות ב-19 מנדטים אחת מחברות הכנסת שלהם הקריאה את אחד מהאגדתות הידועות בגמרא, בהיותה "דוקטור לתלמוד". חילונים רבים בתקשורת ראו בכך "ניצחון של החילונים". כאשר שאלו את אחד מחברי הכנסת בנושא הוא אמר שזה האסון הגדול של עם ישראל, כאשר כל אחד מפרש כל סיפור וממרא כפי רצונו ותרחישי לבו.

אחד מנציגי מפלגות השמאל השתלח בחרדים מעל בימת הכנסת בעבר וטען כי בגלל שהם לא מאפשרים ל"זרמים אחרים ביהדות" להביע את עצמם הם מביאים חורבן כמו שהיה בעבר כאשר היהודים נלחמו ביניהם. אחד מחברי הכנסת החרדים עלה להגיב ואמר "אין זה נכון שאנחנו לא מאפשרים לזרמים ביהדות להביע את עצמם. אנחנו יכולים שלא להסכים עם משנתו של רב מהזרם הדתי לאומי, אבל בוודאי שהוא חלק מהיהדות, כך גם לגבי רב מחסידות כזו או אחרת או רב מזרם ליטאי זה או אחר. אנחנו יכולים לבעור מחמת זעם על דברים שאומרים אחינו הדתיים לאומיים, אבל ברור שהם חלק מהיהדות. לעומת זאת הרפורמים שאתה מתיימר לציירם כ"זרם ביהדות" אינם בכלל דוברים יהדות. הפירושים שלהם לא קשורים אלינו, לא לתורה ולא לתלמוד. זרם שמתנגד לשיבת ציון לא יכול לדבר על קדושת ירושלים" הסביר אותו ח"כ.

חוצפא יסגא נאמר על דוגמאות רבות, אולם נראה כי בשבועות האחרונים בג"ץ עבר את רמת ומידת ה'חוצפא יסגא' בעשרות מונים.

לפני מספר שנים התקיים דיון בבג"ץ בנושא מסעדה של אישה שהמירה את דתה ודרשה לקבל תעודת כשרות מהרבנות באשדוד. הרב שיינין שליט"א סירב בכל תוקף להעניק את תעודת הכשרות ללא משגיח צמוד במקום. בג"ץ ניסה לכפות על הרב את דעתו שאין בכך שום בעיה. הרב שיינין עמד מול שופטי בג"ץ ואמר להם ש"על גופתי המתה אתן לאישה מומרה זו תעודת כשרות, גם אם תכפו אותי לא אתן לה. לא לכם הזכות והיכולת להחליט מה נכון ומה שגיאה מבחינה הלכתית". בג"ץ ירד מהעץ.

והשבוע, יושב שופט בית המשפט העליון, אדם שלכל הדעות בעל יכולת גבוהה של ניתוח, ובמקרה הוא ערבי. הוא עומד ודן בעתירה נגד מינוי רב להיות רב צבאי ראשי (רבצ"ר), וזאת כיוון שהרב התפלפל בלימוד דיני מלחמה. השופט קבע כי "אני מכיר את התורה ובתורה יש רק דברים יפים" ולכן פסל את דברי הרב והורה לעכב את המינוי עד להבהרה.

חוצפא יסגא של ממש. ברמיסת כל כללי הדמוקרטיה פסל שופט מינוי של הרמטכ"ל (מינוי שאושרר לאחר הבהרת הדברים בין הרבצ"ר המיועד לרמטכ"ל). התערבות של רגל ויד גסים בפעולת הממשלה. בג"ץ הרים ידו על הדמוקרטיה.

טענתו של השופט הייתה שאדם בדרגה כה גבוהה צריך להיות "נקי כפיים בפיו ובלשונו". חבל שהשופט שכח שהוא עצמו אישר מינויו של ניסו שחם לניצב, אותו שוטר שאמר על המתנחלים והחרדים מלים שלא נכתוב כאן, אך הן היו נוראיות פי כמה וכמה מדברי הרב קרים. מדהים כמה מהר השופט שכח שהוא עצמו אמר ש"מדובר במלים שנאמרו בלהט". במקרה של שחם אין צורך בניקיון פה ולשון, כי הדברים נאמרו נגד החרדים והדתיים, לא נגד כל מיני תופעות שונות בציבור.

איפה היושרה האישית של ערבי, שופט אשר יהא, להגיד 'אינני יהודי, ובוודאי איני יכול לחלוק על דברים שאמר הרב כי אין לי את הידע התורני הזה'?

וחמור יותר מכל אלה – ומפחיד שבעתיים – היא העובדה שהשופט דן כשהוא בכלל לא למד את הסוגיה. שהרי אם היה לומד את הסוגיה, היה מבין לבד שמדובר על דיון בין המפרשים השונים אותם הביא הרב קרים בשיעורו, וכי הוא לא פסק הלכה בנושא כלל וכלל. לו השופט היה פותח את חומר השיחה, ולו רק מפרשים מעטים וידועים, היה מבין שהרב קרים מדבר מתוך המפרשים ולא מעצמו.

בואו רק נקווה שבמשפטים חשובים באמת הוא וחבריו כן "עושים שיעורי בית" לפני הכרעת דין, ועוברים לא רק על ראיות בסיסיות שמביאים הצדדים, אלא לומדים את הסוגיה בטרם הם מכריעים בה.

חוצפא יסגא.