הרב מאיר אסטריקלעילוי נשמת הרב נתן דוד בן חיה שרה אסתר ת.נ.צ.ב.ה
לאחר שגולל אליעזר את סיפור הדברים אודות שליחותו למציאת זיווג ליצחק, ואת פגישתו עם רבקה, ביקש מבתואל ולבן את הסכמתם ליקח עמו את רבקה "ויען לבן ובתואל ויאמרו לו מה' יצא הדבר וגו' הנה רבקה לפניך קח ולך ותהי אשה לבן אדניך כאשר דיבר ה'" (פרק כד פס' נ-נא). ויש להקשות, היאך הסכימו בתואל ולבן ליתן את רבקה ללא קבלת נדוניה ותשלומים וכדו', והרי התורה מגלה לנו גודל חמדת ממונו של לבן שהרי רימה את יעקב בשכרו מאה פעמים, ולעיל עה"פ "וירץ לבן אל האיש" (פס' כט) כתב רש"י "למה רץ ועל מה רץ, ויהי כראות את הזהב אמר עשיר הוא זה ונתן עיניו בממון" ואף כשיעקב מגיע רץ לבן ומחבקו ומנשקו שמא יש עליו ממון (כט יג וברש"י) ומכל זה תמוה היאך הסכימו בתואל ולבן לתת את רבקה ללא כל תמורה.
עוד יש להעיר שלמחרת כאשר רצה אליעזר ליקח את רבקה אמרו לבן ואמהּ "תשב הנערה אתנו ימים או עשור אחר תלך" (פס' נה) ומה נשתנה לפתע שרצו שתישאר. ולאחמ"כ אמרו שישאלו את רבקה האם רוצה לילך עם אליעזר וענתה "ותאמר אלך" (פס' נח) ופירש"י "אף אם אינכם רוצים", ויש להבין מדוע ענתה בעזות כזו, והלא לא שאלו אלא את רצונה, ורק אם היו מתנגדים לה הייתה צריכה להשיב שהולכת היא אף בלא רשותם.
ולבאר מהלך הדברים, יש להקדים דבר מטיבעם של בני אדם. יש ואדם שואף להשיג חפץ מסוים ומוכן להתאמץ עבורו, אך אדם אחר שאותו חפץ כבר היה ברשותו ואיבדו, יתאמץ שבעתים כדי להשיב את הדבר לרשותו. ויתרה מזו, אף כאשר מבטיחים לאדם דבר מה כבר רואה הוא בדמיונו כשלו, וכאשר מאבד דבר זה – אף שמעולם לא הגיע לידיו – יקשה עליו הדבר יותר מאשר אדם שמעולם לא ציפה שהדבר יגיע אליו.
ולפיכך עפרון מתחילה אמר לאברהם שנותן לו את מערת המכפלה חינם, ואלחמ"כ דרש ממנו מחיר מפולפל של ד' מאות כסף, ופעל בצורה זו כי חשב שאם מתחילה יתן לאברהם תחושה שהמקום בבעלותו יוכל ע"י כך לסחוט הימנו תשלום מרובה יותר.
ואפשר שזו היתה מחשבתו של לבן, שבודאי רצה להוציא מאליעזר כמה שיותר, ורצה מתחילה לנטוע בו את ההרגשה שרבקה ברשותו, וע"י כך כאשר יסרב אח"כ לתתה, יוכל לדרוש עבורה תמורה גבוהה יותר, מאשר אילו היה דורש עבורה תשלום מתחילה.
וכך היה מהלך הדברים, מעולם לא רצה לבן ליתן את רבקה בחינם, אלא שזמם מתחילה לומר שאינו רוצה עבורה תמורה, ויחשוב אליעזר שהיא ברשותו וע"י כך יוציא ממנו לבסוף ממון רב, לכן ששאל אליעזר אם יוכל ליטול את רבקה "ויען לבן ובתואל" – התפרץ לבן וענה קודם אביו (רש"י), כי בתואל לא ידע ממזימה זו ולא רצה לבן שיקלקל את מזימתו, ומשום כך למחרת כאשר רצה אליעזר ליטלה חזרו בהם לבן ואימו ואמרו "תשב הנערה אתנו ימים או עשור" כדי שעל מנת כן יוכלו לקבל תמורה עבורה. וכדי להצדיק טענתם [שלפתע חזרו בהם] אמרו שישאלו את פי הנערה, וחשבו שבודאי תסכים לדברי אחיה הגדול ואמה וכמו כן תחשוש לילך עם איש זר, אך רבקה בחכמתה הבינה את כל מזימתו של לבן שכל רצונו לעכבה בשביל להוציא ממון מאליעזר, ולפיכך ענתה בעזות "ותאמר אלך" אף בלא רצונכם, שידעה שאילולא כן, יתעקשו הם להשאירה ברשותם עד שאליעזר ישלם על כך ממון רב.