"ויאמר אבימלך וגו' אל אברהם לאמר, אלקים עמך בכל אשר אתה עשה; ועתה השבעה לי באלקים הנה אם תשׁקר לי וגו'; והוכיח אברהם את אבימלך על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך; ויאמר אבימלך לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה וגם אתה לא הגדתי לי וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום; ויכרתו שניהם ברית; ויאמר [אברהם] שבע כבשת תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת" (פרק כא פסוקים כב – ל).
בפרשה זו רבו התמיהות. ראשית, אברהם אבינו כורת ברית עם אבימלך ומוותר על כל ארץ פלשתים, ואילו על באר אחת בתוך כל הארץ, מתעקש שתישאר בבעלותו. ועוד, אם אכן באר זו חשובה לו מדוע רק עתה – בכריתת הברית בינו לאבימלך הוא מוכיחו על כך, והלא תכף שגזלו עבדי אבימלך את הבאר היה לו לבקשהּ חזרה. וביותר תמוה שאברהם אבינו לא מבקש בכריתת הברית [שבה נותן לאבימלך את כל ארץ פלשתים] אלא את הבאר הזו, ולא מצינו שאבימלך אכן השיב לו את הבאר ואף בתשובתו של אבימלך לא מצינו הבטחה בדבר החזרתה של הבאר אלא התנצלות גרידא "לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנכי לא שמעתי בלתי היום" ותו לא, ונמצא שעיקרה של הברית – החזרת הבאר – חסרה.
ושמעתי בביאור העניין, דדבר ידוע היה שארץ ישראל שייכת לאברהם אבינו ובכללה ארץ פלשתים שאף היא חלק מארץ ישראל (רמב"ן דברים ב כג; תוס' גיטין ב א ד"ה אשקלון) והנה, החופר באר בשדה חבירו הרי זה מעשה חזקה והוראת בעלות בשדה, ואברהם אבינו רצה בחפירת הבאר להראות בעלות על ארץ פלשתים, וכשנודע דבר זה לאבימלך שאברהם מחזיק את עצמו כבעלים על ארצו, פחד שכפי שאברהם אבינו ניצח חמישה מלכים, כמו כן ילחום עמו ויגרשנו מארץ פלשתים [ואכן ברמב"ן (כו כט) מבואר שחשש זה הביא את אבימלך לכרות ברית עם אברהם] כיון שכך, צוה מיד על עבדיו לגזול את הבאר מידי אברהם, כדי שאברהם לא יחזיק את עצמו כבעלים על ארצו, ורק לאחר מכן הלך לכרות ברית שלום עם אברהם שלא יקח את ארצו.
ומעתה מתיישבות הקושיות כמין חומר. דמבואר היטב מה הייתה חשיבותה של הבאר בעיני אברהם, שודאי לא היה זקוק לה מצד עצמה שהרי ויתר ביודעין על כל ארץ פלשתים וכל שהיה חשוב לו הוא הוראת בעלות על הארץ המתבטאת על ידי הבאר. ומובן מדוע רק עתה בכריתת הברית הוכיח אברהם את אבימלך אודות הבאר, דעד עתה לא היה חשוב כל כך לאברהם שעבדי אבימלך גזלו את הבאר שהרי בכל עת יכול הוא להלחם עם אבימלך ולקחת את ארצו, אך עתה שכורת ברית שבה הוא מתחייב שלא לכבוש את הארץ, רוצה אברהם שיישאר בארץ סימן שהוא בעליה, וכיון שבאר זו מבטאת את הבעלות על הארץ רצה אברהם שתישאר ברשותו, אך אבימלך לא מוכן שאברהם יֵרָאה כבעלים על ארצו ולכן ניסה לפטור את אברהם בדברי נימוסים גרידא בלא להשיב את הבאר, אך למרות שאבימלך לא נתן את הבאר חזרה, הוציא אברהם שבע כבשות שישמשו כעדות על הבאר [יעויין באלשיך, בחיד"א ובמפרשים היאך משמשים הכבשים הללו לעדות] לפי שלא הסכים לכריתת הברית בלא עדות על הבאר, שרוצה הוא שתישאר עדות בארץ פלשתים, שהוא בעליה האמיתי.