הרב אליהו פורטנויבפרשה אנו קוראים על מלחמת אברהם אבינו שנלחם עם המלכים בגלל שהם שבו את לוט בן אחיו. אברהם אבינו ידע על כך שלוט נשבה כיון שעוג מלך הבשן הגיע לספר לו את זה, וכמו שכתוב [י"ד, י"ג] "ויבא הפליט ויגיד לאברם העברי". ומבאר רש"י על פי הגמרא במסכת נדה [ס"א.] שאומרת שזהו עוג מלך הבשן שנפלט מהמבול.
המעשה הזה שעוג מלך הבשן עשה, נראה שהוא מעשה גדול ומצוה חשובה, שהרי הגמרא [שם] אומרת על הפסוק [במדבר כ"א, ל"ד] "ויאמר ה' אל משה אל תירא אתו", שמשה רבינו פחד שעוג מלך הבשן ינצח אותם בגלל הזכות שהיתה לו שסיפר לאברהם אבינו שלוט נשבה.
ולכאורה צריך להבין, שהרי רש"י מוסיף בשם המדרש (וכן מובא בתוספות [שם]) שהסיבה שעוג מלך הבשן סיפר את זה לאברהם אבינו, היה כדי שילך להילחם עם המלכים, והמלכים יהרגו אותו ואז הוא יתחתן עם שרה, ומבואר בגמרא במסכת בבא בתרא [י':] שגוי שנותן צדקה ולא מתכוון למצוה אלא להנאת עצמו, לא מקבל על כך שכר, ואם כן, למה שעוג מלך הבשן יקבל שכר על מה שעשה עם אברהם אבינו כשכל כוונתו היתה אך ורק לעצמו?
מבאר ר' משה שטרנבוך, מה שמשה רבינו פחד שעוג מלך הבשן יקבל שכר, זה לא היה על עצם הסיפור שהוא סיפר לאברהם אבינו, כי זה היה לטובת עצמו, אלא על כך שהוא עשה את זה ומסר את נפשו על כך, שהרי אם המלכים היו יודעים שהוא מספר את זה לאברהם אבינו, הם היו יכולים לתבוע אותו על כך שהוא מוסר סודות מלחמה, ועל המסירות נפש הזו מגיע גם לגוי שכר אפילו שזה לטובת עצמו.
והדברים מבהילים, שאם גוי מקבל שכר על כך שהוא מוסר נפש בשביל דבר להנאת עצמו, על אחת כמה וכמה שכרו של יהודי על מצווה שהוא עושה למען הקדוש ברוך הוא. ומזה עלינו ללמוד מוסר השכל עצום, שגם אם לאדם יש קושי בעשיית מצוה כלשהי, שיידע שברגע שהוא מוסר נפשו על כך, שכרו גדול לאין שיעור.