הרב מאיר אסטריקהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
"ולאברם היטיב [פרעה] בעבורה, ויהי לו צאן ובקר וחמורים ועבדים ושפחות ואתונות וגמלים" (פרק יב פס' טז) והנה לקמן כתיב "ויהי בשחת אלוקים את ערי הככר ויזכר אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה" (יט כט) ופירש רש"י "מהו זכירתו של אברהם על לוט, נזכר שהיה לוט יודע ששרה אשתו של אברהם ושמע שאמר אברהם במצרים על שרה אחותי היא ולא גלה הדבר שהיה חס עליו לפיכך חס הקב"ה עליו". ותמהו המפרשים מה הגדוּלה בשתיקתו של לוט שבזכותה זכה להינצל ממהפכת סדום, והרי אברהם היה דודו ומיטיבו, וכל רכושו היה בזכותו של אברהם, כפי שפירש רש"י עה"פ (יג ה) "וגם ללוט ההולך את אברהם היה צאן ובקר ואהלים" – "מי גרם שיהיה לו זאת, הליכתו עם אברהם". וא"כ מה הגדלות מצד לוט שלא הלשין על אברהם כדי שיהרגוהו, וכן מה ירוויח בכך והרי "אין אדם רשע ולא לו".
ולהבנת העניין יש להקדים גודל חמדת הממון של לוט, שמתחילה רבו רועיו עם רועי אברהם על ירושת הארץ וטענו [בשמו של לוט] "ניתנה הארץ לאברהם, ולו אין יורש, ולוט יורשו" (רש"י יג ה), וטענה זו שטות היא שהרי היכן מצינו שיירש אדם ממון שהמוריש עצמו טרם זכה בו. ועוד, וכי יכולה ירושה לעבור מחיים, אלא שתאוות הממון סימאה את עיניו עד שטען טענות אלו. וכאשר פונה אליו אברהם מיטיבו והציע לו הצעת פרידה, לא נתדיין עמו כלל ועיקר אלא "ויסע לוט מקדם" (שם יא) שהוא נפרד תחילה (רש"י נזיר כג ב ד"ה לתאוה) ומזריזות זו של לוט למדו חז"ל שרצון ההיפרדות כבר שכן בלבו עוד קודם לכן, אלא שעתה יצא לחוץ, ודרשו "לתאווה יבקש נפרד" (משלי יח א) – זה לוט (נזיר שם). וכל רצונו היה לפרוש לסדום שאע"פ שאנשי סדום "רעים וחטאים לה' מאוד" (יג יג) לא נמנע לוט לחבור עמהם לפי שראה "את כל ככר הירדן כי כולה משקה" (שם י).
וגודל סמיות עיניו מחמת הממון מתגלה ביתר שאת ביציאתו מסדום. דהנה, כאשר הזהירוהו המלאכים "כי משחיתים אנחנו את המקום" – האמין להם, שהרי ניסה בכל עז לשכנע את חתניו לעזוב את המקום, ואעפ"כ "ויהי השחר עלה" והמלאכים מאיצים בו "קח את אשתך ואת שתי בנותיך הנמצאות פן תספה בעוון העיר" (יט טו), אזי למרות שהסכנה עצומה, "ויתמהמ֓ה" (שם טז) – וברש"י "כדי להציל את ממונו" ובמד"ר (נ יא) "אמר כמה איבוד בכסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות, הדא הוא דכתיב (קהלת ה יב) עושר שמו לבעליו לרעתו – זה לוט", הרי שמוכן לוט לסכן את חייו בשביל הצלת חלק מממונו.
והנה, לוט היה אחיה האמיתי של שרה שהיו שניהם ילדיו של הרן, ואברהם באומרו על שרה "אחותי היא" התחפש לדמותו של לוט, ובתמורה לכך זכה למתנות מופלגות "צאן ובקר חמורים עבדים ושפחות אתונות וגמלים" (יב טז), ובודאי לוט שהיה לקוי בחמדת הממון רואה זאת ועיניו כלות, שיודע הוא שאם יגלה שאף הוא אחיה של שרה, יזכה גם הוא בכל העושר הזה, אלא שאז היו עלולים המצרים להתעורר ולבדוק את אמיתות הדברים והיה אברהם אבינו נכנס לסכנה, ומשום כך נמנע לוט מלגלות זאת וליטול על ידי כך עושר רב – וזהו ודאי ניסיון עצום ללוט, וזכות זו נזקפה לו להצלתו מסדום.