הרב מאיר אסטריקהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
"ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים" (פרק א פס' טז) ופירש רש"י "המאורות הגדולים – שוים נבראו והתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד; ואת הכוכבים – ע"י שמיעט את הלבנה הרבה צבאיה להפיס דעתה". ובגמ' (חולין ס ב) מבואר שלא נתפייסה הלבנה בזה, עד שאמר הקב"ה "הביאו כפרה עלי, שמיעטתי את הירח" והיינו דאמר ריש לקיש "מה נשתנה שעיר של ראש חודש שנאמר בו לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה עלי שמיעטתי את הירח".
והדברים צריכים ביאור, האם להקטין את הלבנה היתה אכן הנהגה ראויה או שמא לאו. דאם היה זה לא ראוי, מדוע הפיס הקב"ה את דעתה של הלבנה, ולא החזירה לקדמותה. ואם היה זה ראוי, מדוע יש צורך להפיס את דעתה, והרי בדין נתמעטה. ועוד, שאם כדין נעשה, מדוע הוצרך הקב"ה להביא כפרה כביכול על דבר זה. ובכלל מה עניינו של שעיר המכפר על ענייני טומאה (שבועות ב א) לבא ולכפר על מיעוט הלבנה. וכן במה מתפייסת הלבנה בהקרבת שעיר זה.
ולהבנת עניין זה יש להקדים ולברר את טענתה של הלבנה "אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד". ולכאו' מדוע אין השמש והירח יכולים לשמש בעולם יחדיו, והלא מצינו אצל האדם ששני ידיו משתמשים בראש אחד ואין מחסרים כלל זה מזה, ואדרבה, משלימים הם זה לזה. אך השאלה היא גופה התשובה, שכדי להגיע למצב בו שני מלכים ישתמשו בכתר אחד, צריך להגיע לידי אחדות גמורה כפי שהאדם מרגיש עם ידיו. אך כשאין אחדות גמורה, אזי אין אפשרות לפי דרך הטבע ששני גופים שונים ישתמשו בכתר אחד.
עוד יש להקדים, שמבואר בנביא (זכריה יג ב) שלעתיד לבא תתבטל הטומאה מן העולם. וביאור העניין, ששורש הטומאה נובע מחוסר האחדות והשלמות השׂוררת בבריאה, ובמקום שישנה אחדות גמורה אין כלל מקום לטומאה, ולפיכך הקב"ה שהוא אחד ושלם, מכונה "טהור" (מדרש תהילים קג ועוד). ולעתיד לבא תשלוט בעולם אחדות מוחלטת, ולא תהיה כל שנאה וקנאה בין הברואים כמבואר בנביא (ישעיה יא ו) "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ, ועגל וכפיר ומריא יחדו ונער קטן ינהג בם". אלא שמתחילה נברא העולם שלא באחדות גמורה בכדי שיהיה מקום לעבודת האדם לתיקון הבריאה לאחדות כדי שיזכה לשכר שלא בנהמא דכיסופא [לחם של בושה].
ונמצא, שאם היה הקב"ה בורא את העולם באחדות גמורה לא היתה הלבנה מקטרגת [לפי שהייתה יכולה להשתמש בכתר אחד עם החמה] אך מאחר והעולם נברא שלא באחדות גמורה, הרי שצַדקה הלבנה ואמרה דבר הגון, והיה ראוי למעטה. ומאחר וסיבת פגימתה הוא מחמת חוסר האחדות שבעולם, שאותו יצר הקב"ה, על כן אמר הקב"ה הביאו עלי לכפרה את שעיר ר"ח שעניינו לכפר על הטומאה, שכל מציאותה של הטומאה נובעת מהפירוד שבבריאה, ומכחה לא יכלה הלבנה לשמש יחדיו עם החמה. אך לעתיד לבא שהעולם יבוא לתיקונו ותהיה אחדות גמורה, תעבור הטומאה מן הארץ, ואז אכן תשוב הלבנה להאיר כחמה כמבואר בנביא (ישעיה ל כו) "והיה אור הלבנה כאור החמה", ולפיכך מתפייסת הלבנה בכך, שיודעת שעוד תשוב להאיר כבראשונה