אוהד שקד-מנדלבוייםהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
בפרשת חקת מספרת התורה כיצד משה הכה בסלע לעיני כל ישראל במקום לדבר אליו, ובשל כך נענש: "ויאמר ה' אל משה ואל אהרון יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ וגו'".
תגובתם של משה ושל אהרון הייתה – שתיקה. לא אמרו דבר. קיבלו את הדין. עם זאת אנו רואים כי משה מרבה בתחינות כאן בפרשתנו, ואתחנן. 515 תפילות התפלל והתחנן משה בפני ה', אך ה' לא נענה לו. אם כן, נשאלת השאלה – מדוע משה בוכה רק עכשיו? איפה הוא היה עתה? ומדוע אהרון לא בכה ולא התחנן??
נראה שניתן לפתור את כל התעלומות באחת – ברור שאירוע הכאת הסלע היה לפני חודש אב בשנה בה נכנס עם ישראל לארץ ישראל. זאת כיוון שאהרון נפטר ב-א' אב. משה ואהרון לא בכו על העונש כי קיבלו את הדין והבינו שזוהי גזירת עליון. אולם ב-ט"ו באב אנו יודעים כי מתי מדבר פסקו מלמות, והרי ב-ט' באב האחרון במדבר כולם נכנסו אל הקברים וידעו גם ידעו כי עומדים הם למות, ולכן הם התחננו בתחינת אמת, ידעו שזהו הגורל ודמעותיהם היו דמעות שלתפילה קורעת לב. כשראה משה שה' ריחם עליהם וקיבל את תפילתם, הבין כי גם הוא יכול לשנות את הגזירה עליו ולכן בכה כעת. אהרון לעומתו לא גילה את "הסוד" של ט"ו באב, כי נפטר לפני כן ולכן לא התחנן. ואולי שלא במקרה פרשת ואתחנן צמודה תמיד ל-ט"ו באב.