חטא אדם הראשון וחטא העגל

אחר מותה של מרים, פסקו מי הבאר, והעם התאונן על משה רבינו "למה העליתנו ממצרים להביא אתנו אל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון" (פרק כ פס' ה). והעיר בעל הטורים, שבכל מקום מקדימה התורה את הגפן לתאנה [ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה (דברים ח ח) איש תחת גפנו ותחת תאנתו (מלכים א ה ה; מיכה ד ד)] וכאן הוקדמה התאנה לגפן. וביאר, שמשום שפסוק זה נסמך לפרשת פרה אדומה, הקדימה התורה את התאנה להסמיכה ככל האפשר לפרשת פרה אדומה, לרמז שהיו שורפים את הפרה דווקא בעצי תאנה (כמבואר בתרגום יונתן יט ג; ויעויין פרה ג ח).

וטעם הדבר שהיו שורפים את הפרה בעצי תאנה, ביאר רש"י (זבחים נח א) "וטעם אגדה הוא, שבו היתה תקנה לאדם הראשון ויעשו להם חגורות". ויש לבאר את השייכות בין פרה אדומה, חטא אדם הראשון, ועצי תאנה. והדברים יתבארו בהקדם כמה עניינים.

בגמ' (סנהדרין ע ב) דנו באיזה עץ חטא אדם הראשון "רבי נחמיה אומר תאנה היה, שבדבר שקלקלו בו נתקנו שנאמר ויתפרו עלה תאנה" (בראשית ג ז). והביאו שם התוס' (ד"ה בה) דברי המדרש (ב"ר טו ז) משל לבן מלך שקלקל עם אחת משפחותיו. וכששמע מכך המלך, הוציאו חוץ לפלטרין. והיה מחזר על פתחם של השפחות, ולא קבלתו אלא אותה שפחה שקלקל עמה. כך אדם הראשון אחר שנטרד והוצא חוץ לגן עדן היה מחזר על כל האילנות ולא קבלתו אלא התאנה שאכל ונתקלקל ממנה.

והנה, אילולא חטא אדם הראשון, לא היה מלאך המוות שולט בעולם כמבואר בתורה "כי ביום אכלך ממנו מות תמות (בראשית ב יז) וביאר הרמב"ן "תהיה בן מות", אך קודם חטאו לא היתה מיתה בעולם. וכיון שאכל נקנסה מיתה לעולם (שבת נה ב). וכשקבלו ישראל את התורה, חזרו למדרגתו של אדם הראשון קודם החטא, ונתבטלה המיתה מן העולם, וכיון שחטאו בחטא העגל, שבה שליטתו של מלאך המוות (עבודה זרה ה א). וביאר בזה רש"י (תהלים ב  ז) "אכן [אחר חטא העגל] כאדם הראשון תמותון – אחרי שחבלתם מעשיכם כמוהו" (יעויין כלי יקר יט ב). ומבואר בדבריו ששורש קלקול חטא אדם הראשון וחטא העגל – אחד הוא.

והסבר הדברים נראה, שבשניהם קיימת אותה בחינה של חטא, בחטא עץ הדעת היה הרהור בטעם הציווי "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו כי ביום אכלך ממנו מות תמות" (בראשית ב יז) שטעו לומר שהכוונה היא למנוע מהם כביכול להיות כאלוקים יודעי טוב ורע. ובחטא העגל היה הרהור בטעם הציווי "לא יהיה לכם אלוקים אחרים על פני לא תעשה לך פסל" (שמות כ ג-ד) וטעו שהכוונה לאסור רק אלוקות חלף ה' – "על פני", אבל מותר לעשות מנהיג אלוקי חלף משה שאינו אלא מקשר בין בנ"י לקב"ה וכפי שביאר הרמב"ן (שמות לב א).

ועניינה של פרה אדומה, לבא ולכפר על חטא העגל. וכפי שביאר בזה רש"י (יט כב) "משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך אמרו תבא אמו ותקנח הצואה כך תבוא פרה ותכפר על העגל". שלפי שהחטא היה בנתינת טעם שאינו הגון, באה פרה אדומה, שהיא מצווה ללא טעם ומלמדת שיש לקיים את המצווה ללא הרהורים "גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה" (רש"י יט ב).

ועתה נצרף את הדברים. שורש חטא אדם הראשון בעץ הדעת, ושל בנ"י בחטא העגל, היה אותו שורש, ותוצאתם אותו קלקול – גרימת מיתה בעולם. וממילא בתיקון של חטא העגל מונח אף תיקון לחטא אדם הראשון. והמכפר על חטא העגל הוא ה"פרה אדומה" שבאה לכפר על "בנה" – העגל. ומנגד, כדי לכפר במעשי הפרה אדומה על חטא אדם הראשון יש להביא את ה"אם" של התאנה בה חטא אדה"ר – עץ התאנה. ותבוא פרה אדומה המטהרת מטומאת מת – אותה גרמו אדם הראשון ובנ"י בחטא העגל – ותישרף על ידי עצי תאנה המשמשים ככפרה לחטאו של אדם הראשון. [ואף לעשיית הקטורת היו משתמשים בעצי תאנה (תמיד ב ה) והוא מאותו עניין, שאדה"ר גרם מיתה בעולם, ואילו הקטורת מונעת את המיתה (במדבר יז יב)].