הרב אליהו פורטנויהקדשה: שלום בן גילה לרפואה שלימה
הפרשה מתחילה בפסוק "ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי". מסביר האור החיים הקדוש למה התורה מזכירה את כל הייחוס של קרח: כדי להדגיש שהסיבה שקרח נכנס למחלוקת עם משה רבינו ואהרון הכהן, היה בגלל שהוא בטח בייחוס שלו, וזה גרם לו לחשיבות והצלחה בכך שהצליח להביא מאתים וחמישים אנשי שם.
אך ההצלחה הזאת היתה זמנית וחולפת. אמנם הוא ליבה את אש המרד והמחלוקת כנגד ההנהגה של משה ואהרון, אך בסופו של דבר המיט בכך אסון כבד עליו ועל כל עדתו וגרם למותם של חמשה עשר אלף מישראל.
התורה באה ללמד אותנו מוסר השכל חשוב מההתנהגות של קרח: אל יחשוב האדם שייחוס משפחתי מקנה זכויות יתרות על שאר בני האדם. אמנם ייחוס וזכות אבות הוא דבר מצויין אם האדם משתמש בזה בשביל להתעלות בדרכי ה', על ידי זה שהוא אומר "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי". אך מצד שני, הייחוס יכול להיות יתרון מדומה שטומן בחובו סכנות גדולות מאד למי שמנצל את זה לצרכיו הפרטיים, וכפי שקרה עם קרח.
בדומה לכך אומר החוזה מלובלין, מה הטעם שהתורה הזכירה בפתח הפרשה את ייחוסו של קרח עד לוי, משום שיחוסו של האדם הוא הגורם ע"פ רוב לבקש עבור עצמו כיבודים, ולכן יזהר האדם כל ימיו מייחוס, לבל יפול ברשתו של היצר הרע.
ייחוס הוא דבר חשוב מאד ומחייב ויכול להיות מעלה גדולה ועצומה אם יודעים כיצד להשתמש בו.
דורשי שמועות אומרים: על האדם צריך להתנהג כמו אבני החושן "לשם שבו ואחלמה": לַשֶׁם שֶׁבּוֹ – תהיה מי שאתה בזכות עצמך, ואך למה – ולמה להגיע לזכות זה שאתה אח של מישהו. מייחוס אפשר להגיע גבוה ולהתעלות, אבל רק אם משתמשים בזה בצורה נכונה, כי אם משתמשים בייחוס בצורה לא נכונה, הסוף יכול להיות רע ומר כמו שקרה עם קרח.
ודבר זה דומה גם למה שאומר שלמה המלך בקהלת [ה', י"ב]: "עושר שמור לבעליו לרעתו". כשיש לאדם הרבה כסף, יש לו שתי אפשרויות איך להשתמש בכסף הזה, מצד אחד הוא יכול לקיים מצוות ומעשים טובים, ואז זה דבר טוב שהכסף נמצא אצלו. לעומת זאת אם האדם משתמש בכסף רק לצרכים הפרטיים שלו ולא זוכה לתת צדקה ולעזור לאחרים, מתברר שזה רע שהכסף נמצא אצלו.