מצוות ציצית תיקון לחטא המרגלים

בסיום הפרשה שעוסקת בעיקר בחטא המרגלים מופיעה מצוות ציצית וכידוע, לכל דבר יש סיבה אז מה הסיבה שמצוות ציצית מופיעה דווקא בפרשה שלנו? אחת הסיבות הידועות שמופיעה אצל פרשני התורה השונים היא שמצוות ציצית נועדה לתקן את חטא המרגלים ואכן ישנו שימוש בביטויים דומים במצוות הציצית לבין הביטויים בחטא המרגלים. אצל המרגלים "שלח-לך אנשים ויתורו את-ארץ כנען" (י"ג,ב), ובמצוות ציצית "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" וכמו שמסביר רש"י : " ולא תתורו אחרי לבבכם .כמו מתור הארץ. הלב והעינים הם מרגלים לגוף, מסרסרים לו את העבירות, העין רואה, והלב חומד, והגוף עושה את העבירות". כאשר אנחנו מדברים על חטא המרגלים אין אנחנו מדברים על סיפור היסטורי אלא על הנהגה כללית של האדם, שכן בתוך כל אחד ואחד מאתנו יש מרגלים שמנסים לשבש את הראייה הנכונה שלנו ותמיד ישנו המאבק של התאווה של היצר הרע שתר ומסתכל על הכל בעיניים משוחדות לטובת הנאותיו של היצר הרע ומטעה את המחשבה הישרה כדי להתאים אותה להנאות הפסולות, לאגו הפרטי שלנו ולכן אומרת לנו התורה "והיה לכם לציצית וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות השם ועשיתם אתם ולא תתרו חרי לבבכם ואחרי עיניכם אשראתם זנים אחריהם" (ט"ו, ל"ט).

הציצית היא המזכירה לאדם את קיום המצוות, ולכאורה הרי כולנו יודעים את המצוות מי פחות ומי יותר, כמובן שתמיד יש מקום ללמוד ולהחכים יותר אבל האם יש מציאות שנשכח את המצוות לגמרי? אלא שהדגש כאן הוא לא על קיום המצוות עצמו אלא על קיום המצוות כמו שאנחנו זוכרים אותם איך עשינו וקיימנו את המצוות בעבר, או יותר מדויק איך אבותינו ואמותינו קיימו את המצוות, וכך גם עלינו להמשיך ולעשות באותה דרך ובאותה צורה וכל חידוש צריך להיבדק שאין הוא בגדר חטא המרגלים. חטאם של המרגלים היה לפרש את המציאות לפי ראות עיניהם בניגוד לציוויו של אבינו שבשמים, ולהוציא דיבת הארץ המובטחת אותה ארץ מקודשת שאבינו שבשמים הבטיח לנו שהיא ארץ זבת חלב ודבש, והם לקחו את היתרון הברור והפכו אותו לחיסרון כמו שכותב המסילת ישרים בפרק י"ז " וכבר נקראו המחשבות החיצוניות "זנות הלב", דכתיב (במדבר טו ):"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם. כי נמצא הלב פונה מן המבט השלם, אשר היה לו ליקשר בו, אל הבלים ודמיונות כוזבים".

עוד נקודה בעלת חשיבות גדולה אנחנו לומדים מפרשת המרגלים, מדובר כאן במובחרים שבעם, מנהיגים משכמם ומעלה וכמובן צדיקים מה שמלמד אותנו שאף אחד לא מחוסן מיצר הרע, והבעיה היותר גדולה היא ההשפעה שהייתה לדבריהם על העם כולו, ולא עוד אלא שהם בסך הכל דברו אמת הם לא אמרו שהארץ היא לא זבת חלב ודבש, להיפך הם בפה מלא אמרו "ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש" (י"ג, כ"ז). מסביר רש"י " זבת חלב ודבש היא .כל דבר שקר שאין אומרים בו קצת אמת בתחלתו, אין מתקיים בסופו". ואכן אחר כך הם הוסיפו את הפרשנות המעוותת שלהם ואת המסקנה שלהם "לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו" (י"ג, ל"א). הווי אומר שכדי להפיץ את השקר מערבים אותו באמת, וכאשר מדובר בגדולי ישראל הרי שההשפעה היא הרסנית וכמו שאמרנו לא מדובר כאן בסיפורים אלא בתובנות לחיים, ולאורך הדורות עם ישראל נתקל לא אחת באנשים גדולים עם דעות משובשות שניסו להטות את העם ללכת בעקבות דרכם העקומה, כמו למשל משיחי השקר למיניהם שלא היו אנשים טיפשים אלא להיפך אנשים חכמים ביותר ולפעמים אפילו מתמצאים בתורת הנסתר ובכל שאר מכמני התורה ולכן גם הצליחו להוביל אחריהם חלק מהעם כמו אברהם אבולעפיה, שלמה מולכו, יעקב פרנק, שבתאי צבי, ועוד רבים אחרים. לצערנו גם היום ישנם אנשים חכמים שאפילו נראים כמו צדיקים ואולי אפילו שכנעו את עצמם שהם צדיקים גדולים ומנסים לפתות את העם ללכת אחרי דעותיהם המשובשות. מגדילים לעשות אלו המשתמשים בציטוטים מגדולי ישראל וגדולי הפוסקים בדורות הקודמים כדי להביא הוכחות לצדקת דרכם המעוותת המשחזרת את דרכם של המרגלים. הבעיה הגדולה היא שאנחנו הקטנים מקשיבים ומאמינים בתמימות לדברים הנאמרים בעוד שהדעות שהובעו הוצאו מהקשרם, והיו מנוגדות לכל פסיקותיהם של גדולי ישראל.

כדי לחדד את הנקודה נביא דוגמה מחיי היום יום : הרופא אסר על יוסי לאכול לחם מקמח רגיל עליו לאכול רק לחם מקמח מלא והנה על המדף לחם שנראה ממש טוב, וכתוב עליו באותיות קידוש לבנה מקמח מלא אבל! יש כיתוב נוסף קצת יותר קטן שרק שישים אחוז זה קמח מלא והשאר קמח רגיל, אבל יוסי מאד רוצה את הלחם אז הוא מסתכל רק על הקטע שאומר קמח מלא.

נסעתי לתומי בדרך לעבודה וברקע התנגן לו הרדיו מכוון לאחת מתחנות הקודש אחד מהחידושים של השנים האחרונות. מדי פעם נשמעו פרסומות מפתות על חופשות מטריפות מסעדות בגדים מעוצבים מכוניות חדשות וכו' ובתוך כל אותם פרסומות שמעתי גם על נסיעה לקברי צדיקים והחידוש של השנים האחרונות פרסומות לכל מיני סגולות שונות ומשונות כמו סגולות מוזרות לפרנסה, לזוגיות, לילדים, וכמובן אמירת תפילות מיוחדות על ידי רבנים מקובלים. לאחרונה הצטרף לחגיגה שירות חדש כבר לא צריך להגיע אל המקובל, המקובל יגיע אליך, ישנו שירות מיוחד של רבנים המגיעים לביתך עם גלימתו המקודשת של אחד המקובלים זצ"ל.. הייתה לי הרגשה מאד מוזרה, מה הקשר בין תפילת צדיק לפרסומת של בית מלון או מסעדה טובה האם הכל נהיה "מסחרה" מה קרה לנו?! האם תפילות וסגולות זה גם סוג של מוצרי צריכה שצריך לפרסמם בצמוד למילוי הנאות החיים הגשמיות ותאוותיו של היצר הרע? ואולי לצערנו אכן כן גם זה בעצם בסך הכל פרנסה והכל כשר כדי לפתות אנשים תמימים להשקיע את כספם בטכסים מפוקפקים ובכל מיני סגולות הזויות כאשר לצורך כך אפילו רותמים לעגלת השקר שמות של רבנים גדולים. הרי זה חילול השם ואולי באמת הגיע הזמן להתבונן בציצית ולזכור את מצוות השם ולזכור את חטא המרגלים שהיו גדולים שבגדולים אבל גם עליהם השפיע יצר הרע ועיוות להם את הראייה. "וזכרתם את כל מצות השם ועשיתם אתם ולא תתרו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם". (הרב גד המבורגר שליט"א, "צפיחית בדבש" לפרשת שלח תשע"ו).

"דבר אל בני ישראל… ועשו להם ציצית" – איתא בתנא דבי אליהו (רבה פכ״ו): מדוע נסמכה פרשת מקושש לפרשת ציצית, א"ל הקב״ה למשה, משה מפני מה חילל זה שבת? אמר לפניו: רבונו של עולם איני יודע. א"ל: יום חול תפילין בראשו ותפילין בזרועו, ורואה וחוזר במעשיו, עכשיו שאין לו תפילין, חילל זה השבת. באותה שעה אמר הקב"ה למשה, משה צא וברור לישראל דבר שיהיו נוהגים בימים טובים ובשבתות, ואיזה מצוה? זו מצות ציצית. וצ"ב כיצד ציצית מזכירה שבת? ואפשר להסביר לפי דברי הגר״א שיש רמז לט״ל מלאכות האסורות בשבת, בט״ל כריכות שיש בציצית, שמחולקים לד' חוליות. החוליה שיש בה י״ג כריכות – כנגד י״ג מלאכות הקשורות לזריעה. חוליה שיש בה י״א כריכות – כנגד י״א מלאכות שקשורות לאריגה. חוליה שיש בה ח׳ כריכות – כנגד מלאכות הקשורות לבנין, חוליה שיש ז׳ כריכות כנגד ז' מלאכות (באר השבת).

"והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'" – ב"משנה ברורה" (כ"ד ז) מובא מהקדמונים: כל המעביר ציצית על עיניו כשקורא פרשת ציצית, יהא מובטח שלא יבוא לידי סמוי עיניים. ובספר "חרדים" מנה בין המצוות התלויות בעיניים, להעביר הציצית על העיניים. והנה לא מצינו דוגמת ענין זה בשאר המצוות. אמנם גם בתפילין ממשמשים בשעת אמירת "וקשרתם לאות", אך זה כדי למנוע היסח הדעת, ואילו במזוזה אין מעבירים היד על המזוזה בשעת אמירת "וכתבתם על מזוזות ביתך". אם כן, מהי מעלת העברת הציציות על העיניים? יש לבאר את העניין בדרך מוסר, כי הנה דור המדבר נענשו במספר הימים אשר תרו את הארץ 'יום לשנה יום לשנה', והמפרשים מקשים: הרי חטאם לא היה בכך שתרו את הארץ, שהרי לשם כך נשלחו, אלא החטא היה שהוציאו את דיבת הארץ רעה, וא"כ למה נענשו כמספר הימים אשר תרו? מבאר רבי שלמה קלוגר זצ"ל: הגורם להוצאת דיבה על הארץ, היה האופן שבו ראו את הארץ. שהם לא ידעו איך להסתכל על א"י ולפרש נכון מה שהם רואים. כי אמנם ראו ארץ אוכלת יושביה ונפילים בני ענק, אך לא הבינו שהקב"ה טרד את הכנענים באבלם כדי שלא יבחינו בהם. לכן נענשו במידה כנגד מידה כמספר הימים שתרו וראו בצורה לא נכונה את הארץ.

והנה לפני כל בני האדם עומד ניסיון איך לראות את העולם ואת החיים ולהבין נכון מה שהוא רואה, כמו שאמרו בגמ' (ב"מ פ"ג) 'העולם הזה דומה ללילה', וכתב ה"מסילת ישרים" (פ"ג) "והבן כמה נפלא מאמר אמיתי זה למי שמעמיק להבין בו. כי הנה חושך הלילה שני מיני טעיות אפשר לו שיגרום לעין האדם: או יכסה את העין עד שלא יראה מה שלפניו כלל, או שיטעה אותו עד שיראה עמוד כאילו הוא אדם ואדם כאילו הוא עמוד. כן חומריות וגשמיות העולם הזה, הוא חושך לעין השכל וגורם לו שתי טעויות: האחת אינו מניח לו שיראה המכשולות שבדרכי העולם, והטעות השניה, והיא קשה מהראשונה, היא שמטעה ראייתם עד שרואים הרע כאלו הוא ממש טוב, והטוב כאילו הוא רע, ומתוך כך מחזיקים מעשיהם הרעים. כי אין די שחסרה מהם ראיית האמת לראות הרעה אשר נגד פניהם, אלא שנראה להם למצוא ראיות גדולות וניסיונות מוכיחים לסברותיהם הרעות ולדעותיהם הכוזבות, וזאת היא הרעה הגדולה המלפפתם ומביאתם אל באר שחת". א"כ כמו שהזהירו כלב ויהושע את העם שלא להתפתות לעצת המרגלים ולראות בעין נכונה את טובת הארץ, כך מצוה התורה 'ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם' שלא להתפתות אחר משאות שווא ומדוחים של העולם הזה, שמראה "על עמוד כאילו הוא אדם ואדם כאילו הוא עמוד", עליונים למטה ותחתונים למעלה. לא להסתכל בקנקן ובברק הנוצץ ממנו, אלא במה שיש בו, והעצה לכך היא 'וראיתם אותו וזכרתם… ולא תתורו'. פתילי הציצית מכוונים כנגד תרי"ג המצוות והם מזכירים לראות את העולם בצורה הנכונה, ולהבחין ש"כל מה שיחשבוהו בני האדם לטוב, אינו אלא הבל ושווא נתעה" (מסילת ישרים א). וזה הרמז שמעבירים את הציציות על העיניים בקריאת פרשת ציצית, לראות את העולם ומלואו מבעד לחוטי הציצית".

כיוצא בזה מצינו כשיעקב עמד לרדת מצרימה נגלה אליו ה' במראות הלילה ואומר לו 'אל תירא מרדת מצרימה' (בראשית מו, ג ד), ואמרו במדרש: אין אומרים אל תירא אלא למי שהוא ירא (ילקוט שמעוני בראשית טו, עו). הרי שיעקב יודע שבירידה זו הוא מכניס את בניו לגלות נוראה, למקום שיענו אותם ויעבידום בפרך ויזרקו את בניהם ליאור, והוא ירא. והקב"ה אומר לו 'אל תירא', משום ש'אנכי ארד עמך מצרימה… ויוסף ישית ידו על עיניך'. מפרש ה"משך חכמה" שהמאורע של מכירת יוסף ילמד אותך לעצום את העיניים ולא לראות בעיני בשר את מה שקורה. שהרי אבדן יוסף היה נראה ליעקב כאסון שלא יכול היה להתנחם עליו, והנה הגיע יום שהתברר למפרע איך שמשמים גלגלו הכל לטובה, כדי להמליך את יוסף ולעשותו משביר לכל הארץ. א"כ מאורע זה יוכל לחזק את בטחונך גם עתה ברדתך מצרימה. שגם אם למראית עין זוהי ירידה לגיא חושך וצלמות, יבא יום ויוברר שכל הגלות היתה כור ברזל להכין את עם ישראל להיות עם סגולה.

ובמס' גיטין (נח, א) מסופר שרבי יהושע בן חנניה הלך ברומי ואמרו לו שיש ילד יהודי שבוי בבית האסורים "יפה עינים וטוב רואי". הלך ריב"ח ועמד על פתח בית האסורים ואמר: 'מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים', ענה אותו תינוק ואמר ’הלא זה ה' חטאנו לו'. אמר ריב"ח מובטחני בו שיהיה מורה הוראה בישראל. ובשו"ת "חזון נחום" (עמ' ג') מפרש בדרך דרוש כי אותו תינוק ידע לראות נכוחה את האמת, וגם כשישב בבית האסורים האמין שמאת ה' היתה זאת על אשר חטאנו לו, ועוד עתיד להתקיים בהם 'מחצתי ואני ארפא'. לכן קראו לו חז"ל 'יפה עיניים וטוב רואי', שידע לראות בעיניים נכונות את מעשי ה'. וזה רמזו הקדמונים: 'כל המעביר ציצית על עיניו כשקורא פ' ציצית יהא מובטח שלא יבא לסימוי עיניים', שמי שמביט על העולם לא בעיני בשר אלא מבעד לתרי"ג המצוות שהציצית מרמזת עליהם, מובטח לו שהעוה"ז הדומה ללילה לא יסמא עיניו, כמו שאומרים בעטיפת טלית 'כי עמך מקור חיים באורך נראה אור' (שבת ומועדים).

"בתפילתך החפוזה הרסת לי את העבודה של ארבעים יום" – סיפור

נכדו של רבי אליהו לאפיאן מספר סיפור מרגש שהיה נוכח בו בשעת מעשה: אירוע זה התרחש לפני שנים ספורות ביום הפקודה של המשגיח רבי אליהו לאפיאן זצ"ל. בני המשפחה והתלמידים עלו אל מקום הציון לתפילה, וכשעמדו לעזוב הגיח פתאום יהודי במרוצה ובהתנשפות, בבקשה לעשות 'מעמד מחילה' על קברו של המשגיח. "רגע רגע! אנא מכם, עצרו נא!" הנוכחים עצרו, אז שלף האיש את נעליו והשתטח על קברו של המשגיח ופרץ בבכי ואמר: רבונו של עולם חטאתי לך ה', ופגעתי וציערתי את הצדיק הקבור כאן, אנא ממך ה' הסר מעלי את הקללה הרובצת עלי. אנא מכם, פנה אל הנוכחים, אימרו: מחול לך – ג' פעמים. לשאלת הציבור מה קרה פתאום אחרי שנים רבות להסתלקותו של המשגיח, ענה האיש וסיפר את סיפורו העגום: היה זה בתפילת ערבית של מוצאי יום כיפור בישיבת "כנסת חזקיהו" בכפר חסידים. עם סיומה של תפילת הנעילה המרגשת והמרוממת. היינו קבוצה קטנה של תלמידים צעירים, שובבים, ו… רעבים. לטענתנו, החזן בתפילת הנעילה האריך מדי, בקשו ממני כ'שובב הקבוצה' לגשת לעמוד התפילה בתפילת ערבית של מוצאי יום כיפור ולהתפלל בחופזה ובמהירות, אכן נגשתי למשימה, עמדתי בציפיות של החברים… לא המתנתי כנהוג בקדיש לאחר תפילת 'שמונה עשרה' לרבני הישיבה, אלא מרגע ספירת עשרה תלמידים אשר סיימו אמרתי קדיש, התפילה הסתיימה במהירות כמצופה. ירדנו קבוצת התלמידים לחדר האוכל של הישיבה, המשגיח סיים תפילתו ונדהם לגלות שהתפילה הסתיימה במהירות שכזו. הוא ירד לחדר האוכל עם הטלית והקיטל עליו, וביקש לשוחח עם ה'חזן' של ערבית. קראו לי, והמשגיח לקחני אל הצד, במבט כואב וחודר, וכה היו דבריו: 'אין לך מושג איזה צער, כאב ואכזבה גרמת לי! אתה בתפילתך החפוזה הרסת לי את העבודה של ארבעים יום – חודש אלול והימים הנוראים! ראה, אתה הרי יודע כמה מסרתי את נפשי על ארבעים יום הללו, כמה שיחות, כמה תפילות וכמה דמעות כדי לצלוח את הימים הגורליים – הימים הנוראים, הנה בקשנו מחילה וסליחה מאת בורא עולם על מעשינו, השקענו רבות במסלול התשובה כדי להראות את רצינותנו ברצון לשנות ולהשתנות, מתי יתגלה שאכן כנים אנחנו? המינימום הנדרש הוא לכל הפחות – תפילת ערבית המסיימת את הימים הנוראים, שנתפלל אותה כראוי! וגם לאחריה נשאר קמעה בבית המדרש כדי להראות את רצוננו להישאר בקרבה אל מלכנו. והנה אתה כחזן התפללת בחיפזון, חיפזון יתר אפילו מכל תפילת ערבית רגילה של יום חול, והוכחת כביכול שהכל הצגה! ההשפעה השלילית בחיפזון זה כלפי שמיא וכלפי שאר בני הישיבה היא נוראה! הלא הראנו שאנחנו בורחים מקרבה אל ה', 'כתינוק הבורח מבית הספר'. דע לך, גרמת לי צער גדול מנשוא!' סיים המשגיח, כפי שציינתי שובב הייתי, לא עשיתי עניין מדברי המשגיח, אפילו לא הגבתי לדבריו בהתנצלות ובקשת מחילה, חזרתי לחדר האוכל כאילו לא קרה מאומה. עברו שנים רבות, שכחתי מהמעשה, אך מאז עברו עלי רצף של צרות רבות, נוראות וקשות, אינני מסוגל אפילו לפרט, וכשבאתי אל אחד מצדיקי הדור לברכה וישועה, אמר לי הצדיק: נראה שיש איזו קללה הרובצת עליך, אולי יש עליך קפידא ממישהו? ניסיתי לשחזר את חיי ולא מצאתי מאומה… שאלני הצדיק 'אולי בישיבה קרתה איזו תקלה…?' ואז נזכרתי במעשה זה, סיפרתי לו, הצדיק הזדעזע ואמר לי: איך לא פייסת את המשגיח בעודו בחיים? שתקתי. צווה עלי הצדיק שאלך ביום הפקודה הקרוב ואבקש מחילה על ציון המשגיח, אולי זו תהיה כפרתי, הנוכחים במקום אמרו כנהוג ג' פעמים 'מחול לך', ואיחלו לי שמעתה חיי ישתנו לטובה, וב"ה מאז רווח לי במאד מאד! (האמנתי ואדברה). (הרב חנניה צ'ולק שליט"א לפרשת שלח תשע"ו).