ותחזינה עיננו

במהלך כמעט שנה עוברת מדינת ישראל, ואנחנו תושביה ואזרחיה, מלחמה כמעט יומיומית בטרור הערבי בישראל. אנו שומעים חדשים לבקרים על אירועי ירי, פגיעה, ביזה, פגיעה בנפש ואסונות.

נראה לעתים כי התרגלנו. התרגלנו למצב בו מדי פעם שומעים על אירוע זה או אחר. התרגלנו לשמוע שירושלים מדממת והדרך לכאן לא בטוחה או לכאן לא בטוחה, שכאן היה פיגוע ושם זרקו אבנים.

האם אנו רואים את מערכת הנסים הבלתי הגיונית שאנחנו חיים בה? האם אנחנו בכלל מבינים באילו חסדי שמיים של ה' יתברך אנו חיים כאן? מישהו מאתנו יודע להודות על כך בכל יום ויום.

עבור האפיקורסים אלוקים לא קיים ח"ו, אלא אם כן מתרחשת צרה – אז אלוקים קיים, והוא גם אשם. ואיפה היית, מר אפיקורס, כשהיה לך טוב? אז אלוקים לא היה קיים ח"ו?

והאם אנחנו לא סוג של אפיקורסים? בוא נודה על האמת – כמה מאיתנו הסתכלו בשבוע האחרון ואמרו – איזה נס! איזה נסי נסים מתרחשים כאן מדי יום ביומו?! איך ייתכן שהטיל היחיד שנשלח מעזה – לא פגע. איך ייתכן שצה"ל פתאום מגלה מנהרה ענקית שמובילה לשלוש אחרות, שכבר היו מוכנות לפעולה? איך קורה פתאום ששלושה מראשי חמאס מסגירים את עצמם והופכים להיות סייענים שלנו?

בשבוע שעבר נתבשרנו על האירוע הנורא בתל-אביב בו קיפחו את חייהם ארבעה יהודים הי"ד. שני בני עוולה נכנסו למקום בילוי ופתחו באש. התוצאה הייתה קטלנית – ארבעה נספו.

לא עברו שלושה ימים ונתבשרנו על אירוע דמים נורא בארצות הברית, בו נכנס טרוריסט אחד למקום בילוי ופתח באש. הנזק שם היה 50 הרוגים. האם מישהו בכלל מצליח להבין שהאירוע שהיה אצלנו הוא בגדר נס? נכון שהכאב על כל יהודי הי"ד שנהרג הוא אדיר וזהו עולם ומלואו, אבל ראו… מה קורה במקום אחר כאשר מפגע יחיד פועל… זהו רק נס. אין כאן שום הגדרה אחרת.

לפני כחצי שנה נעשה פיגוע רצחני בטורקיה בו נרצחו כמאה איש מקומיים מפיצוץ של מיכל גז. באותו שבוע נתפס "במקרה" רכב עם שלושה בלוני גז מוכנים לפיגוע בישראל.

עלינו להודות (תרתי-משמע) שאנו חיים תחת נס של הקב"ה החובק בנו בזרועותיו ואוחז בנו שלא נפחד. עלינו להמשיך להתחזק בתורה ובמעשים טובים ונזכה במהרה לביאת גואל צדק.