הרב אליהו פורטנויהקדשה: לרפואת דלקה בת רבקה
בפרשת השבוע מתארת התורה את אחד הפעמים שעם ישראל התלוננו כנגד הקב"ה – המתאוננים שהתאוננו על כך שהם הולכים כבר שלושה ימים בלי לנוח (יעויין ברש"י ובספורנו), ולשון הפסוק הוא "ויהי העם כמתאוננים רע באזני ה'" [י"א, א'].
ולכאורה הלשון קצת צריך ביאור: א'. מדוע כתוב "ויהי העם כמתאוננים", שמשמע שרק היה נדמה שהם מתאוננים, הרי הם באמת התאוננו? ב'. מדוע כתוב "רע באזני ה" ולא כמו שכתוב בכל פעם שמישהו עשה דבר רע "רע בעיני ה'"?
אמנם, על השאלה הראשונה הספורנו מבאר שהכוונה היא שלא באמת התאוננו בליבם, כי הרי לא היתה לכך כל סיבה, אלא רק מתאוננים בדבריהם.
אך שמעתי להסביר את שתי השאלות: כשעם ישראל התאוננו לה', הם לא עשו את זה בצורה של התרסה, וכמו שרואים בפסוק שלא מוזכר אפילו מה הם אמרו, וגם כפירוש רש"י שהתאוננו על כך שהלכו בלי לנוח, לכאורה זו טענה נכונה, ומדוע זה נקרא שהם התאוננו? ולכן כתוב כמתאוננים, שכלפי חוץ זה לא היה ממש תלונה אלא רק היה כמו תלונה, אבל "באזני ה'" זה היה ממש רע, כי להבדיל מבשר ודם, הקב"ה שומע מה אדם אומר ואיך הוא אומר דבר, ויודע בדיוק מה כוונתו בדברים אלו, האם הוא רק שואל שאלה או שהוא מתלונן. ולכן מצד אחד כתוב "ויהי העם כמתאוננים", שכלפי חוץ זה היה נראה כמו התלוננות, ומצד שני כתוב "רע באזני ה'", שהקב"ה שמע בדיוק את התלונות שהם אמרו.
ודבר זה מתחבר בדיוק עם הפסוק שכתוב לפני זה (לפני הפרשה הנפרדת "ויהי בנסוע", יעויין בגמרא שבת קט"ז.) "ויסעו מהר ה'", ומסביר המדרש שהם ברחו מהר סיני כתינוק הבורח מבית הספר, שאחרי שקיבלו את התורה בהר סיני, ואמרו להם להתחיל ללכת, הם הלכו כמה שיותר מהר מהר ה'. וגם כאן השאלה נשאלת, הרי הם בסך הכל הלכו, ומאיפה יודעים שהם ברחו? אלא, הקב"ה מרגיש גם את הדברים האלו, ויודע האם כשאדם הולך הוא הולך בטבעיות או שבלב פנימה הוא שמח על כך שהוא הולך ובעצם הוא בורח.
ובדבר זה צריכים אנו להיזהר אחרי חג השבועות – חג מתן תורה, אמנם למדנו כל הלילה וקיבלנו את התורה, אך מה עושים אחר כך? האם שמחים כבר לחזור לשיגרה, או מתחזקים מהיום הקדוש וממשיכים ללמוד באותה תנופה שלמדנו במשך כל ליל השבועות. ישמע חכם ויוסף לקח…